שבוע למותו של אברהם יבין | הקורא הראשון עם עפרון ביד

לאחר שירד אברהם יבין ליד פתח ביתו שבשדרות נורדאו, גחן יהושע קנז לעברי והעיר בלחש: "אברהם הולך ומזקין, לא כן?" ואחר כך הוסיף בדאגה אמיתית: "תגיד מה אנחנו נעשה כשהוא יפסיק לערוך? הרי אז כולם יידעו מי אנחנו באמת"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הדבר היה לפני למעלה מארבעים שנה. באחד מאותם ימים רחוקים של שלהי שנות השבעים סיימתי סוף־סוף להעתיק אל נקי את כתב היד של "נוצות", רומאן שעליו עבדתי לסירוגין במשך כשש שנים, ובוקר אחד, לאחר התלבטויות ודחיות, אזרתי אומץ ונכנסתי עם תיק הקרטון שבו היה צרור אל חדרו של אברהם יבין שהיה ממש מול חדרי שבהוצאת עם עובד. אברהם אמנם היה עמיתי במערכת וכבר אז שררה בינינו חיבה הדדית, אבל כל אלה לא היה בהם כדי להפיג את החרדה מפני הרגע שבו תשזוף עין הנץ של עורך "ספרייה לעם" את צרור הדפים הכתובים בצפיפות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ