עם מותו של פרופ' ששון סומך | יצירה ערבית בעיר העברית הראשונה

ששון סומך ראה בתרגום את משימתו של הסופר המהגר: כאפשרות של חיבור מעבר לנתק שכפתה ההיסטוריה ותיקון מה לקושי של הסופר המהגר להתמיד בכתיבה בלשונו המקורית

אלמוג בהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלמוג בהר

התרבות העברית, התרבות הערבית והתרבות הערבית־היהודית איבדו במוצאי השבת האחרונה את אחד מבניהן היקרים, שידע לחבר ביניהן ולהעביר מכאן לכאן תוך שהוא מוסיף ואינו גורע: פרופ' ששון סומך, שנולד בבגדאד ב-1933 וחלם בנעוריו בה, בין רחובותיה, ספריותיה ובתי הקפה שלה, ליהפך למשורר ערבי, והגיע לארץ עם משפחתו ב-1951. בארץ, הישראלי הראשון שפגש היה אמיל חביבי, כפי שכתב בכרך השני של זיכרונותיו "ימים הזויים" (2008), וסומך המשיך לכתוב שירה ערבית ולפרסמה בעיתונות הקומוניסטית, "אל־איתיחאד" ו"אל־ג'דיד". לאחר זמן מה, באמצע שנות החמישים, החל סומך לפרסם גם שירה עברית, ולאורך שנות החמישים תירגם בין השפות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ