שלושים למותו של טוביה ריבנר | אל תחריש, מר נהרו!

מכתב ששלח טוביה ריבנר אל ראש ממשלת הודו אחרי ועידת בנדונג, ועידת היסוד של ארגון המדינות הבלתי מזדהות, שהחליטה כי מדינות אפריקה ואסיה יתייצבו לצד הערבים בסכסוך הערבי־ישראלי וקראה לנסיגה של ישראל לגבולות החלוקה

טוביה ריבנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טוביה ריבנר

20.12.1955

להוד מעלתו מר ג. נהרו

אדון נכבד מאוד

כותב אני אליך מכתב זה, משום שאתה בעיני אחד המעטים בין אנשי הפוליטיקה שלא ויתרו עדיין על הצד האנושי, משום שאתה אדם הוגה שאינו מסתפק בנוסחאות השיגרתיות, משום שאתה אומר להקדיש מאמציך למען השלום.

(...) אתה היטבת להבין את שאיפת עמך לחופש, הבגדה בך הבנתך כאשר המדובר הוא בשאיפת עמנו לחופש? אני יכול לתאר לעצמי פחות או יותר את מה שמבקשים אנגליה וארה"ב מאתנו. אני יכול להבין את מה שרוצה בריה"מ. אני יכול לשער שידידך עבד־א־נאסר מבקש לקנות את עולמו בעיני הערבים ככובש ישראל, מה עוד שהוא היה קצין בצבא המצרי שנחל תבוסה בשעתו בישראל ובני אדם אינם מיטיבים לשכוח עלבונות. אבל אינני יודע מה הניע אותך, דווקא אותך, לוותר על הזמנת ישראל לבנדונג. האם נכנעת לטעמים "טאקטיים"? הלא נפגעה בעיניך האמת, האמת שלך? וכיוון שהאמת אינה ניתנת לחלוקה, האינך חושב שנתת ידך לשקר? האינך סבור שבמקרה שנושמד כאן דמנו גם על ראשך? אתה היית בין יוזמי הרחקת ישראל מהגוש האסיאתי־אפריקני ולא טרחת להשליט שלום בין הניצים ואתה שותק כאשר חברך נאסר ושאר המנהיגים הערבים מכריזים בפומבי גדול שבדעתם לזרוק את היהודים הימה. הרגיל גם מוחך לחשוב אך במיליונים? הסבור אתה כי אין זכות קיום לעם קטן, אפילו סבל כעמנו?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ