שלושים למותו של ששון סומך | ידיעת הערבית נקשרה לציווי "דע את עצמך"

ששון סומך ראה בערבית שפה יהודית, שפה שדוברה ונכתבה על ידי יהודים, מרבי סעדיה גאון, דרך כתבי הגניזה ועד ליהודים דוברי ערבית כמותו וכמו חבריו בבגדאד ובישראל

אורית בשקין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורית בשקין

קשה לי לכתוב על המורה האהוב שלי בלשון עבר. קשה עוד יותר לסכם את הישגיו המופלאים בכמה מלים, משום שמחקריו היו רבים וחשובים ומשום שמעטים בישראל מכירים את העולמות הספרותיים שאהב וחקר.

ששון נולד בבגדאד למשפחה יהודית אמידה. ששון הנער אהב את עיר נעוריו, עיר תוססת וחיה שחוותה רנסנס ספרותי. באותן שנים סופריהּ, בהשראת משוררים כמו ט"ס אליוט, כתבו שירה מודרניסטית ובועטת וסיפורים קצרים ששיקפו מגמות גלובליות, כמו ריאליזם סוציאליסטי, ותירגמו תרגומים של הוגים חשובים (חלק מאלה נעשה הרחק מעיני השלטון על ידי קומוניסטים, בהם יהודים רבים). ששון למד בבית ספר תיכון יוקרתי, דו־לשוני, בשם "שמש". המדינה העיראקית באותן שנים חייבה בתי ספר יהודיים פרטיים ללמד ספרות והיסטוריה ערבית. מוריו של סומך, שלימים ייהפכו לאינטלקטואלים בולטים, היטיבו ללמדו והנער פירסם שירים ומאמרים בעיתוני הבירה, לרוב בשמות בדויים, ופקד בתי קפה שבהם ישבו משוררים וסופרים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ