תמונה | היפה זה האני המתבונן בעצמו

פרשנות חדשה לציורו של קרוואג'ו, "נרקיס"

יונתן הירשפלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יונתן הירשפלד

משותק מיופיו של הציור הזה, מוצא את עצמו כל הצופה בו ב"פלאצו ברבריני" ברומא, מעתיק בלא דעת את נרקיס כשהוא בוהה בהשתקפות דמותו מפני השטח הזכוכיתיים של הציור. בוהה בו וטובע. הציור הזה הוא אגם אפל, מראה שחורה. והוא מביא לסיומו את מהלך הטורים האחרונים.

אם בציור של אנג'ליקה קאופמן השווייצית בת המאה ה-18 ראינו את היפה כמפלצת גזור־הדבק הקשורה למסגור של המבט הסובייקטיבי ושל האמנית עצמה בלב הציור, ומ"פורשיה" של אליזבתה סיראני האיטלקייה בת המאה ה-17 למדנו שהתענוג האסתטי הוא לא פעם תענוג מעצם הסבל ושהצופה משתתף בבריאת החוויה האסתטית, הרי ש"נרקיס" של קראווג'ו מעמיד מולנו מודל של חוויה אסתטית כחוויה רפלקטיבית. היפה, אבקש לטעון כאן, קשור לאני המתבונן בעצמו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ