תמונה | היפה זה האני המתבונן בעצמו

פרשנות חדשה לציורו של קרוואג'ו, "נרקיס"

יונתן הירשפלד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יונתן הירשפלד

משותק מיופיו של הציור הזה, מוצא את עצמו כל הצופה בו ב"פלאצו ברבריני" ברומא, מעתיק בלא דעת את נרקיס כשהוא בוהה בהשתקפות דמותו מפני השטח הזכוכיתיים של הציור. בוהה בו וטובע. הציור הזה הוא אגם אפל, מראה שחורה. והוא מביא לסיומו את מהלך הטורים האחרונים.

אם בציור של אנג'ליקה קאופמן השווייצית בת המאה ה-18 ראינו את היפה כמפלצת גזור־הדבק הקשורה למסגור של המבט הסובייקטיבי ושל האמנית עצמה בלב הציור, ומ"פורשיה" של אליזבתה סיראני האיטלקייה בת המאה ה-17 למדנו שהתענוג האסתטי הוא לא פעם תענוג מעצם הסבל ושהצופה משתתף בבריאת החוויה האסתטית, הרי ש"נרקיס" של קראווג'ו מעמיד מולנו מודל של חוויה אסתטית כחוויה רפלקטיבית. היפה, אבקש לטעון כאן, קשור לאני המתבונן בעצמו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ