עם מותו של מנחם בן | הילד בראון איננו

פרסום ספרו הראשון של מנחם בן, "אדרת הגפן", לווה בשערורייה ובחשש הונאה, אשר הוא עצמו כינה בעונג "ההונאה הנפלאה": כל הטקסטים המרכזיים בספר הועתקו למעשה מספר הילדים "מסעות דוקטור דוליטל", העתקה שהיא כמעט ברמת מפגן דאדאיסטי של אסלה של דושאן

גבריאל מוקד
גבריאל מוקד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גבריאל מוקד
גבריאל מוקד

ביום שישי שעבר קיבלתי את הידיעה המרה כי ידידי, המשורר ומבקר השירה מנחם בן (בראון), איננו אתנו יותר. בזאת תמה ולא תמה פרשת חיים שלמה שתהווה תמיד חלק מתולדות השירה העברית וביקורת השירה העברית.

תחילתה של פרשת חיים זאת היתה מצדה הספרותי המובהק באמצע שנות השישים של המאה שעברה, הרחוקות כבר כל כך מאתנו כיום, כשמנחם בראון היה נער בן 16 או 17 בגימנסיה (הוא היה יליד 1948). בערבו של יום אחד אמר לי נתן זך: "יש כאן איזה ילד די מוכשר שכותב שירים ומדבר דיבורים נלהבים על שירה, אולי תסתכל ותראה מה הוא כותב". שאלתי מה שמו של הילד המוכשר, ונתן אמר לי "בראון" — והצמידות של המלים "ילד" ו"בראון" יצרה בינינו, בתוך חבורת "עכשיו", את הצירוף "הילד בראון", שהתמיד לא פעם ללוות את מכתבינו עד גיל שבעים שלו. אכן כינוי זה דבק בו, לפחות ככל שמדובר היה במשוררים שבנו, מיהודה עמיחי, נתן זך ודוד אבידן ובני דורם, "המשמרת של ה-sixties", של יונה, יאיר ומאיר.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ