"עיר של בנות" מאת אליזבת גילברט: פרק לקריאה

וכך הוא נפתח: בקיץ של שנת 1940, כשהייתי בת תשע־עשרה ומטומטמת, שלחו אותי הוריי להתגורר אצל דודתי פג, שניהלה תיאטרון בניו יורק

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

1

בקיץ של שנת 1940, כשהייתי בת תשע־עשרה ומטומטמת, שלחו אותי הוריי להתגורר אצל דודתי פג, שניהלה תיאטרון בניו יורק.

זמן קצר לפני כן שוחררתי אחר כבוד ממכללת וָאסַר, כיוון שלא נכחתי בשיעורים ולפיכך נכשלתי בבחינות הסיום של השנה הראשונה. לא הייתי טיפשה כפי שהעידו הציונים, אבל זה כנראה לא עוזר אם לא לומדים. במבט לאחור לא זכור לי איך מילאתי את השעות הארוכות שבהן הייתי אמורה לשבת בכיתה, אבל מהיכרותי עם עצמי, אני מניחה שהייתי שקועה כליל בהופעתי החיצונית. (אני זוכרת שבאותה שנה ניסיתי להשתלט על "הסלסול ההפוך" — טכניקת עיצוב שיער שלמרות הקושי הטכני הכרוך בה, ולמרות חשיבותה האדירה בעיניי, לא התאימה ל"סגנון של ואסר".)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ