תגובה | עד אשר לא יבואו ימי הרעה

גבריאל מוקד מבטל את שירי מנחם בן שמחוץ ל"עכשיו", לאה אילון מפחיתה מאהבתו לשירה, ויצחק לאור חוזר לפרשת המכות. על כמה משגים שנפלו בסיקור מרחיב הדעת של בן אחרי מותו

דורון קורן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דורון קורן

אפשר היה לסמוך על "הארץ" ועל מוסף "תרבות וספרות" שלו כי יסקרו ברוחב דעת תרבותי ראוי את מותו של המשורר והמבקר מנחם בן (בשונה, אגב, ממשטמת הטוקבקים שליוותה את הידיעות על מותו באתר "הארץ", ובמיוחד בו). אבל אם כבר מעמיקים, כדאי לתקן כמה משגים קטנים אך מהותיים.

גבריאל מוקד, איש גדול זכויות בשירה העברית ומכר ותיק של מנחם בן — היתה ביניהם איזו אינטימיות מבודחת שנשענה בין השאר על היכרותם המשותפת עם דוד אבידן — היה מי שפירסם ראשון את שיריו ב"עכשיו", כתב העת החשוב ורב הגילויים בעריכתו. ברשימתו כאן בשבוע שעבר, "הילד בראון איננו", הוא מציין אמנם את גדולתו הביקורתית של בן ("מבקר שירה דגול, רב־כישרון ורב־השראה"), אבל מחמיץ כמדומה את עיקר שירתו כשהוא כותב: "מנחם אמנם כתב כמה וכמה שירים יפים בהיותו בגיל צעיר, אך לא המשיך את הקו הפיוטי של עצמו (...) עם זאת, אינני מבטל את מספרם המצומצם של שירי המקור שפירסם בן בשעתו, רובם בהוצאת 'עכשיו'".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ