"המשורר והחשפנית" מאת אלי שמואלי: פרק לקריאה

אדם לא בוחר בפשרות שלו, הן בוחרות בו. אבל פשרות הן יצורים ערמומיים. הן לא מסתפקות בשלום הקר שהאדם מתכנן עבורן. כמו פילגש קנאית, הן דורשות מהאדם שיתאהב בהן

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

אדם לא בוחר בפשרות שלו, הן בוחרות בו. אבל פשרות הן יצורים ערמומיים. הן לא מסתפקות בשלום הקר שהאדם מתכנן עבורן. כמו פילגש קנאית, הן דורשות מהאדם שיתאהב בהן. שיחליף בהן את חלומותיו. החטא שלי היה שלא הייתי מסוגל להתאהב בפשרות שלי.  צעדתי במעלה רחוב יפו על מדרכות רחבות שאף פעם לא יהיה עליהן מספיק מקום. מאות רגליים וגופים הזדחלו מתחת לשמש, היה אפשר להבחין בכמיהה גדולה משוטטת ברחובות. הם עברו זה על פני זה, גברים קירחים, אימהות עם ילדים, זקנים, קשישות קטנות קומה שמהכתפיים שלהן נתלו תיקים גדולים מדי, וזוגות של נערות, לא יפות, בדרכן הארוכה להיהפך לקשישות המכווצות האלה. זוג עיניים נתקל בשלי, נערה, היא רצתה משהו, רצתה מאוד, אבל אני לא ידעתי אם אותי. נשארתי עם תהייה בעיניים, והשאלה שלי עברה לאיש העומד מולי, והוא העביר אותה הלאה, בכיוון הנגדי. הכמיהה המשיכה להתגלגל במורד הרחוב. במבטים תקוות כמוסות, הנשים מסתכלות על הנעליים ועל החולצות בחלונות הראווה, והגברים מסתכלים על הנשים. אתה צועד ובולם, סוטה לימין, סוטה לשמאל, מהפתחים של בזרים חצי חינם והכול בדולר זועקים צלילים צפופים, מוזיקת מועדונים מסמפלת את הרחוב.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ