"מסעודה" מאת יקיר אלקריב - פרק לקריאה

ברגע שראתה את מסעוד אלבז נדרה נדר בליבה שתשנא אותו עד יומו האחרון. לא מפני שהיה מבוגר ממנה ביותר מחמישים שנה, ולא משום שנמסרה לו כחבילה על ידי משפחתה. היו אלה מבטו וגיחוכו חסר השיניים שהבעירו את חמתה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

1

טְפִי עַלֶיכּ יַא מסעוּד,
אינשאללה תמות אמן[1]

ברגע שראתה את מסעוד אלבז נדרה נדר בליבה שתשנא אותו עד יומו האחרון. לא מפני שהיה מבוגר ממנה ביותר מחמישים שנה, ולא משום שנמסרה לו כחבילה על ידי משפחתה. היו אלה מבטו וגיחוכו חסר השיניים שהבעירו את חמתה; מהם הבינה שהוא רק מחכה שיהיו לבד כדי שיוכל להתעלל בה ולהשפילה. וכשהובאה בפעם הראשונה למחסן שלו מאחורי בית הכנסת באֵווינְדָה דה מלאח במקנס, עוד לפני שהחליפה איתו מילה, נשבעה חְסִיבָּה אֶלקְריאַף בחיי אבא זיכרונו לברכה ובחיי התורה הקדושה שמעתה תתפלל כל יום במלוא הכוונה עד למותו בייסורים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ