"קרידה" מאת רונית סלניקיו גפן - פרק לקריאה

"הידיים שלי ממש קרות, תיגעי," אמרה לי ענבר בחדר ההלבשה לפני השידור. שתקתי. תמיד קר לה ותמיד היא מדברת על זה. הסתכלתי על הלק האדום שעל הציפורניים הארוכות שלה והמשכתי לשתוק

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

מרחק נגיעה

חמש פעמים נגענו זו בזו. ארבע פעמים היא, ופעם אחת אני.

"הידיים שלי ממש קרות, תיגעי," אמרה לי ענבר בחדר ההלבשה לפני השידור. שתקתי. תמיד קר לה ותמיד היא מדברת על זה. הסתכלתי על הלק האדום שעל הציפורניים הארוכות שלה והמשכתי לשתוק. היא הסתכלה עליי דרך המראה בחצי חיוך, הסתובבה ושמה את הידיים שלי על הידיים שלה. כיווצתי בתוך ידיה את אצבעותיי לאגרוף, ואף על פי שלא רציתי להיות אלימה היא הבינה את זה כאלימות, וכמו שלקחה ככה החזירה — חד וחלק. עדיף היה לשתינו לא לתת לזה שם. כותרות, גם המדייקות שבהן, עושות עוול לטקסט, ואנחנו עוד לא כתבנו אותו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ