"נחמיה" מאת יעקב צ. מאיר - פרק לקריאה

בדיוק כשתפסה המיילדת ברגליו של היילוד, הגיעה השמש לזווית כזו שקרניה הִכו בשורת המחבתות הממורקות התלויות על הקיר, חזרו ממנה אל הכסתות הלבנות והנה, נתמלא כל הבית אורה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

בדיוק כשתפסה המיילדת ברגליו של היילוד, הגיעה השמש לזווית כזו שקרניה הִכו בשורת המחבתות הממורקות התלויות על הקיר, חזרו ממנה אל הכסתות הלבנות והנה, נתמלא כל הבית אורה. עיניה של המיילדת נצטמצמו מחמת הזיו, אך מששבו ונתרגלו בקעה צווחה מפיה, פֵּסִילִי היולדת ניעורה מדימדומיה והרך הנולד הוטל על המיטה. ׳אל אלוהי הרוחות׳, נשפה המיילדת, ׳שש אצבעות לילד׳. פסילי מיצמצה בעיניה והביטה חליפות במיילדת ובתינוק הבוכה שעל מיטתה. אחר הושיטה את ידיה, נטלה את הפעוט וספרה את אצבעות כף ידו השמאלית פעם ופעמיים. אחר אימצתו אל לִבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ