חומר המחמיץ האולטימטיבי: הזמן

לפני תשע שנים, בארצות הברית, החלטתי לבנות לי אוסף של חינמונים מקומיים שעבר אתי חמש דירות וגירושין. עכשיו החלטתי לפתוח את קופסת הקרטון שבה איחסנתי אותו וגיליתי שירה

אוריאל קון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אוריאל קון

לפני תשע שנים החלטתי להעניק לעצמי מתנה שנפתחה רק היום. הכל התחיל בפברואר 2010, בתקופה שבה ניסיתי להשלים כתיבה של מאסטר בבינוי ערים בנושא מושב שיתופי הממוקם לצד סכר בצפון ארגנטינה. המושב נבנה בשנת 1961 בשיתוף ישראל והתברר ככישלון בממדים קולוסליים.

לפי מה שזכור לי, מצבי הקיומי אז היה רעוע. דילגתי מצוברח בין בוסטון, וירג'יניה, ניו ג'רזי, מנהטן ולונג איילנד. חשק לכתוב לא היה לי, לכן פיתחתי הרגל קומפולסיבי ומטופש: לבנות לי קולקציה של חינמונים מקומיים. מאחר שידוע כי סיבות ותוצאות אינן קרובות משפחה, הנוירוזה הקיומית שלי התפרצה כמחלת אספנות, כפי שלחיצה על הבטן יכולה לגרום לדגדוג אוזניים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ