"החלון והמדרגות" מאת עמרי חורש - פרק לקריאה

הקיץ חלחל אל ניו יורק, ואנשים התעוררו מהחורף כמו משינה ארוכה הגורמת לדיסאוריינטציה והתבוננו בשמש כלא מאמינים, ממצמצים לעבר הכדור הגדול שבשמים

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

הקיץ חלחל אל ניו יורק, ואנשים התעוררו מהחורף כמו משינה ארוכה הגורמת לדיסאוריינטציה והתבוננו בשמש כלא מאמינים, ממצמצים לעבר הכדור הגדול שבשמים.

היתה זו תקופה של שינוי גם בחיי. הייתי בן עשרים ותשע, מבוגר מהגיל שבו היה אבי כאשר הגחתי לעולם, ועבורי היתה זו קריאת השכמה. השכמה לְמה? לא ידעתי בדיוק, אך מאותו ציון דרך והלאה, הכול נראה כאילו רץ לאחור, ריצה במדרון אם תרצו. לא עלה בידי לשים את האצבע על תחילתו של התהליך. התבוננתי במהלך חיי כמי שעומד על מפתנה של דלת זכוכית חלבית, מבחין בצללים שמעברה השני ומנסה לנחש מה מצפה מעבר לה. במבט לאחור אני מבין שמשבר זו המילה המתאימה לתאר את השלב השביר שבו הייתי. רצתי אל האש או ממנה, אין זה משנה באמת. מה שחשוב הוא שהייתי חופשי שוב. כאב הראש בדמותה של לורה, זוגתי, הלך ודעך בפעימות מתרחקות. האישה שנשאתי שוב לא היתה ידידת אמת, והדבק הקטן בן החמש שאיחד אותנו היה נקודת אור יחידה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ