"אנרי דושמן וצלליו" מאת עמנואל בוב: פרק לקריאה

עלי לומר תכף ומיד, כדי שהקוראים יחושו בנוח, שאיני משוגע. ואם היה אפשר להוכיח דבר מה במילים, עצם ההצהרה על צלילות דעתי די בה להוכיח שאני במלוא חושי

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

סיפורו של משוגע

עלי לומר תכף ומיד, כדי שהקוראים יחושו בנוח, שאיני משוגע. ואם היה אפשר להוכיח דבר מה במילים, עצם ההצהרה על צלילות דעתי די בה להוכיח שאני במלוא חושי.

          אני יודע שלעתים אני נחשב למשוגע. נכון שלא צריך הרבה לשם כך. אך בואו נבהיר את הנקודה הזאת. למעשה, לעתים קרובות אני נחשב למשוגע, אבל לא עד כדי כך ששני אנשים יטרחו לשוחח על כך. אני נחשב למשוגע במידה כזאת שמישהו יחשוב כך, בלי ששכנו יחשוב כך גם הוא. ואם אני מעורר תמיד את החשד הזה במחווה או בשאלה מעוררות גיחוך, עלי לומר שאני משתדל להפסיק ברגע שאני מרגיש שהחשד הפנימי הזה עלול לחלחל החוצה. איני עושה זאת כדי להשתעשע או ללעוג לאלה שצופים בהעמדת הפנים שלי, גם לא כדי להאדיר את שמי בעיני עצמי באמצעות השפלה של אדם אחר. אני עושה זאת בפשטות, בלי לחשוב, כי אולי אני באמת משוגע.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ