רות אלמוג

יהושע קנז, שהלך השבוע לעולמו, ואני חלקנו מורה לאנגלית שלימדה אותנו לאהוב שירה וספרות ועודדה אותנו לקרוא את הסופרים הגדולים של ספרות העולם, וזאת למרות שלא למדנו באותו בית ספר. לא פעם היינו מדברים בה, כי חשנו שאנו חבים לה חוב גדול. שמה היה גברת תרזה קוגלמן, ויהושע אהב לדבר על פניה העגולות, עורה החלק, עיניה הטובות, ועל השביס ההדור שחבשה. יהושע דיבר עליה תמיד בכבוד רב. באחת משיחותינו על כתיבה סיפר לי יהושע שאחת הדמויות שלו נבנתה על פי מורה אחרת, שלא אהב, והיא דמות דוחה בספרו. יום אחד פגש אותה ברחוב והיא בירכה אותו בחיבה ושיבחה אותו על הרומאן. "האנשים שאתה משתמש בהם לתיאור הדמויות שלך, לעולם לא יזהו את עצמם", אמר לי, "ואין לנו ממה לחשוש. זה מין חוק כזה". הוא צדק, כמובן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ