לא עוד ספר על היטלר

אחרי שקנה את עולמו עם "סטלינגרד" ו"נפילת ברלין", מטיל אנטוני ביוור זרקור על קרב אפי נוסף: המערכה בארדנים. הספר גדוש בתיאורי קרבות ובמידע טכני מיותר, אך הרגישות שבה מטפל הסופר בסבל האנושי בזמן המלחמה הופכת אותו לקריא וסוחף

אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כוחות אמריקאיים בארדנים, בלגיה, 1945 . מלחמה מודרנית היתה ונשארה דבר נורא
אורי משגב

"ההימור האחרון של היטלר: המתקפה בארדנים 1944", אנטוני ביוור. הוצאת ידיעות ספרים, תירגם מאנגלית: עמנואל לוטם, 422 עמודים, 118 שקלים

מערכת הארדנים, דרמטית ועקובה מדם, התחוללה בין שלהי 1944 לתחילת 1945 בחורף צפון־אירופי קשוח במיוחד. שלג, כפור, גשם ובוץ היו שחקני מפתח לא פחות מהמטוסים, הטנקים, התותחים והלוחמים שבוססו בתנאים הללו את דרכם. באחד מרגעי המפתח מורטי העצבים נזקק אפילו הגנרל ג'ורג' ס' פטון (המתרגם מתעקש לכנותו "ג'נרל") — סוג של אלוהים בעיני עצמו — לחסדי שמים. "פטון רתח מכעס על הגורם היחיד שנמצא מחוץ לשליטתו, הגשם הבלתי פוסק", מספר אנטוני ביוור בספרו המרתק. "ב–8 בדצמבר הוא צילצל לקצין הדת של הארמיה השלישית, ג'יימס או'ניל. 'מדבר ג'נרל פטון. יש לך תפילה טובה למזג אוויר?' הכומר שאל אם יוכל לחזור אליו בעניין זה. הוא לא הצליח למצוא דבר בספרי התפילה, ולכן חיבר תפילה משלו... פטון קרא את הדברים וסמך עליהם את ידו. 'הדפס 250,000 עותקים ודאג לכך שכל אחד ואחד מהאנשים יישא את התפילה'... בפעם הבאה שפגש או'ניל את פטון, הוא מצא אותו במצב רוח מרומם. 'אז מה, פאדרה', אמר פטון, התפילות שלנו עזרו. ידעתי שהן יעזרו'. והוא הצליף בקסדתו בשוט הרכיבה שנשא תמיד, ליתר הטעמה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ