"לחטוב עצים": ואלס וינאי על סטרואידים

תומס ברנהרד מתאר בבחילה ובתיעוב מפגש של אנשים שהיו אמנים מבטיחים והפכו לחביבי ממסד מתרפסים, שמנהלים חיים נוחים אך ריקים וחסרי משמעות, כמו המלים שהוא שם בפיהם

שלומציון קינן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלומציון קינן

תירגמה מגרמנית: רחל בר־חיים. עריכת תרגום: רוני מאירשטיין.

כמה פעמים אפשר לחזור שוב ושוב על אותה מלה או אותו משפט עד שתפקע משמעותם, עד שהשפה תבעט בהם בחזרה אליכם, לעוסים וריקים? נדמה שזו הקושייה המרכזית שמקשה תומס ברנהרד ברומן ״לחטוב עצים״, שראה אור בתרגומה המצוין של רחל בר חיים ז״ל. כמו בספריו האחרים (זהו ספרו השלושה עשר בעברית), גם כאן מבטא ברנהרד, מחשובי הסופרים האוסטרים במאה העשרים, את הבחילה והתיעוב שהוא רוחש לתרבות האוסטרית בכללותה, וגם הפעם הוא מביע זאת בסגנונו המונולוגי והמוזיקלי, רווי הייאוש והבוז.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ