"הצאר החדש" על ולדימיר פוטין: כמו לקרוא ויקיפדיה

סטיבן לי מאיירס ליקט כמות עצומה של חומרים על ולדימיר פוטין, אבל הביוגרפיה שחיבר עליו נעדרת דגשים, מסקנות ונרטיב קוהרנטי שיוכל להאיר את דמותו ואת מעורבותו בכמה אירועים דרמטיים. את ההסבר לשאלה כיצד נהפך פוטין לשליט ברזל יש לחפש בספרים אחרים

ליזה רוזובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליזה רוזובסקי

תירגמה מאנגלית: כרמית גיא, עורך הסדרה: אלי שאלתיאל

בספרה "פוטין: האיש ללא פנים" מותחת העיתונאית, הסופרת והאקטיביסטית הפוליטית מאשה גסן ביקורת נוקבת על התקשורת האמריקאית בכלל ועל העיתון "ניו יורק טיימס" בפרט לנוכח הסיקור הפושר עד כדי אוהד שהעניקו לפוליטיקה הרוסית בשנותיו הראשונות של ולדימיר פוטין בשלטון. בין השאר, כותבת גסן, ב–2003, כאשר ארגון OSCE התריע כי הבחירות לפרלמנט הרוסי לא עמדו בסטנדרט האירופי אחרי שמפלגת "רוסיה המאוחדת", עושת דברו של פוטין, השתלטה על כמחצית המושבים, פירסם "ניו יורק טיימס" מאמר מערכת שכותרתו "הרוסים מתקדמים לאט־לאט לדמוקרטיה", ובו מחמאות זהירות לדמוקרטיה הרוסית המתהווה. למחרת פירסם העיתון כתבה נפרדת ובה ליקט את הביקורת על הליך הבחירות. לפחות זה. גסן, שספרה תורגם לעברית בהוצאת ספרי עליית הגג ב–2012, הטיחה בתקשורת האמריקאית שהיא נרדמה בשמירה על המצב הפוליטי ברוסיה — חלקית מפני שהתרכזה בעניינים פנים־אמריקאיים וחלקית בשל קונספט מוטעה שבו היתה שבויה, ועל פיו פוטין הוא רפורמטור צעיר, אנרגטי וליברלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ