"מבקשי חיים": ניסיון טרגי להמחיש את חייהם של מבקשי המקלט

אסופת מאמרים חדשה סוקרת מזוויות מגוונות את חייהם של מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן בישראל. הספר עוסק בפנים השונות של חיי היום־יום שלהם, אבל לא מצליח להשתחרר מהשיח המתפתח מעל ראשם בציבור, בתקשורת ובמוסדות השלטון

ורד לי
ורד לי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ורד לי
ורד לי
  • שם הספר: מבקשי חיים: אריתראים, סודאנים וישראלים במרחבים משותפים
  • סופר/ת: גליה צבר ואפרת שיר
  • מו"ל: פרדס
  • מס' עמודים: 400
  • מחיר: 96

סוגה: עיון

קהל יעד: שוחרי זכויות אדם

מדף: "לוינסקי פינת אסמרה", עורכת: טלי קריצמן־אמיר; "מדארפור לתל־אביב — סיפורו של גולה בארץ ישראל", אדם אחמד

לסיכום: ספר שמתחשק לשקוע בו, אבל גדוש בליקויי עריכה ואינו מספק תמונת מצב עדכנית

הבכי של יסמאו (שם בדוי), מבקשת מקלט בת 32 מאריתריאה, שריאיינתי באחרונה, לא יוצא לי מהראש. נפגשנו בקוצ'ינטה — מרכז אמנותי־כלכלי־חברתי שבו מבקשות מקלט מאפריקה קולעות סלים ושטיחים למחייתן. כשניסתה לספר על פרק החיים שבו נקלעה לזנות בישראל, דמעות שטפו את פניה ודקות ארוכות לא הצליחה לדבר ורק בכתה בכי מרסק לב. גם את למלם, בת 33, שיוצרת בובות שחורות במרכז קוצ'ינטה, קשה לשכוח. היא ברחה מאריתריאה לאתיופיה ומשם ללוב, ועברה עינויים בכלא. כשהשתחררה חיפשה נתיב מילוט חדש. היא ברחה למצרים ועונתה בסיני על ידי הבדואים שהבריחו אותה לישראל. כשניסתה לספר על העינויים בכלא בלוב קולה נחלש בהדרגה עד שכבה.