נטליה גינצבורג קוראת לילד בשמו

ספר המסות של נטליה גינצבורג, שתורגם עתה לעברית, עוסק ביחסים בין הורים לילדים, בין נשים לגברים, ומציע מזור לתחושות של אשמה והחמצה. כמו ברומנים שלה, גם ברשימותיה היא אינה מסוגלת לזייף, וזה מה שהופך את כתיבתה ליפה כל כך

קרולינה לנדסמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרולינה לנדסמן
  • שם הספר: המידות הקטנות
  • סופר/ת: נטליה גינצבורג
  • מו"ל: תשע נשמות
  • מס' עמודים: 174
  • מחיר: 89

תירגם מאיטלקית: יונתן פיין, עורכת התרגום: דניס הרן בן־דור

סוגה: אוסף מסות

קהל יעד: חובבי פילוסופיה של חיי היום־יום

מדף: ליד הרומנים של אלנה פרנטה

לסיכום: ספר שאהבת החיים קורנת מכל משפט בו

סבתי מצד אבי נהגה לומר לו בצעירותו, בכל פעם שהיה מוציא אותה מדעתה מרוב כעס או דאגה, שהנכדים שלה ינקמו את נקמתה. לו היתה עוד בחיים, הייתי מספרת לה שלצערי עמדתי היטב במשימה. בתמורה אבי, יבדל"א, הועיד לילדי תפקיד דומה. ואני, יש רגעים עם בני שכל מה שנותר לי הוא לאיים עליהם בנכדי. מעולם לא נתקלתי בתיאור, ודאי שלא בהסבר, ל"מכניקה" של אותו מנגנון הורשת־נקמות משפחתי שמוכר לי ממשפחתי־שלי, עד שקראתי את "המידות הטובות" — קובץ המסות של הסופרת האיטלקייה האהובה נטליה גינצבורג (1916–1991), שראה אור בעברית בהוצאת תשע נשמות (בתרגום שקוף, כלומר מצוין, של יונתן פיין). "בבית אנו מענישים את המבוגרים, שהאבסורדים המסתוריים של עולמם הכבידו עלינו כל כך הרבה שנים, באמצעות הבוז העמוק שאנו רוחשים להם; בפנינו האילמות והאטומות", היא מסבירה במסה "קשרים אנושיים".

תגיות:

תגובות