ליל ברתולומיאוס תש"ב - ספרים - הארץ

ליל ברתולומיאוס תש"ב

קטע מתוך "יומן גטו וילנה". תירגם מיידיש בני מר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מראה של האסון הגדול

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח הרמן קרוק (1944-1897), מבכירי הספרנים בפולין ופעיל תנועת הבונד, מוורשה עירו. יחד עם אנשי רוח אחרים חצה את קו הגבול החדש בין גרמניה לברית המועצות והגיע אל וילנה. ב-22 ביוני 1941, שעה שהגרמנים עמדו בשערי העיר, פתח קרוק את יומנו בדברים הבאים: "אני סומך על חסדי אלוהים, אני נשאר. ומיד אני גומר אומר: אם אכן אני נשאר, ואם אכן אני מקריב עצמי על מזבח הפאשיזם - עלי להתמסר לכתיבה ולכתוב את 'פנקס העיר'. גם וילנה עלולה ליפול... היהודים יוכנסו לגטו - ואני אכתוב הכל. הפנקס שלי חייב לראות, חייב לשמוע וחייב לשמש מראה ותודעה של האסון הגדול של הימים הנוראים הללו. אני מחליט לכתוב את פנקס המאורעות בווילנה".

הספרים שיעשו לכם את השבוע. כל ההמלצות וביקורות הספרים. להרשמה

קרוק עמד בדיבורו וכתב ביומן כמעט מדי יום ביומו. כך אכן הצליח להעמיד מראה מונומנטלית ששיקפה נאמנה כל פינה כמעט בגטו וילנה: חיי הפרט והציבור, הספרייה שניהל, פעילות התרבות ובתי הספר, היודנראט, המשטרה היהודית, המחתרת וכיו"ב. קרוק ואחרים גם הצליחו להחביא כמה מאוצרות התרבות החשובים שנמצאו בווילנה, ובין השאר הטמין העתקים של יומנו. אחרי המלחמה נמצא חלק הארי של היומן (גם אם מקוטע) על ידי עמיתיו. "היומן של גטו וילנה" ראה אור ביידיש ב-1961 ובאנגלית ב-2002. בקרוב יראה אור בעברית, בהוצאת הספרים של "יד ושם".

ביום הכיפורים תש"ב (1941) - קטע היומן המובא להלן - כבר נרצחו כמעט מחצית מיהודי וילנה בפונאר (לאחר שהובלו תחילה אל בית הסוהר לוקישקי). מעט לפני כן עברו היהודים שהיו ברשותם אישורי עבודה ("שיין") לשני גטאות בווילנה. ביום הכיפורים התרחשה אקציה גדולה, ובה החלו הגרמנים לחסל את הגטו הקטן, גטו 2. אחרי שורת אקציות נוספות נותר בווילנה רק גטו יהודי אחד, ששרד עד ספטמבר 1943. עם חיסול הגטו נשלחו קרוק ושאר תושבי הגטו למחנות עבודה באסטוניה. יום לפני השחרור נשרף למוות, יחד עם רוב האסירים האחרים.

יום שלישי, 30 בספטמבר (

(1941 "כל נדרי"

ערב יום הכיפורים הזה בגטו הוא מיוחד במינו. אנשים מבשלים בדירותיהם בסירים גדולים, כאילו כלום לא קרה; מכבסים וממרקים (כאילו כלום לא השתנה משום בחינה).

בשער הגטו תלו הגרמנים כתובת: "סכנת מגיפה" (Seuchengefahr). מגיפה. כלומר, צריך לברוח מכאן כמו ממצורעים. היהודים מרוצים. הגרמנים לא ייכנסו לכאן. ואם הם לא ייכנסו, תהיה לנו מנוחה.

פועלים החוזרים מהעיר מספרים שהגרמנים שיחררו אותם לכבוד יום הכיפורים...

התושבים הולכים לשמוע את תפילת "כל נדרי". צריך לגמור את תפילת "כל נדרי" עד 6 וחצי. כך ציווה היודנראט. "כל נדרי" נאמר כאן בחשיכה. בתי המדרש עולים על גדותיהם, ואנשים עומדים על המדרגות, לפני הכניסה. בחצר, ברחוב - הכל רצוצים ועצובים.

יהודים אחדים באים אלי לספרייה כדי שאשאיל להם מחזורים.

בזמן תפילת "כל נדרי" אירעו כמה התקפים. אנשים התעלפו. בקיצור: יום כיפורים, על כל פרטיו ודקדוקיו.

מספרים כי הגרמנים ציוו על היהודים במקום כלשהו, שיבואו מגולחים לעבודה...

התעללויות

ההכאה בקסרקטין נמשכת. אתמול שוב הוכו יהודים בקסרקטין קלוורייסקה (Kalwaryjska) מכות אנושות. הנשים הצטוו לכרות בור, והוכרחו (לכסות) אחת מהן עד ראשה, ורק אחר כך הורו להן להוציא אותה.

האנשים בורחים מהעבודה. אבל הגרמנים אינם מרגיעים אותם. אל מקום אחר, שאליו היו אמורות להגיע אתמול 53 נערות, הגיעו... שלוש. הגרמנים מתוחים ומאיימים.

יום הכיפורים, יום רביעי, 1 באוקטובר (

(1941 יום הכיפורים שלנו החל השכם בבוקר, בציוויה של המיליציה על כולם להתייצב במקומות עבודתם כבכל יום רגיל. בסביבות 9 בבוקר נכנסו אנשי גסטפו אל הגטו והחלו לחטוף אנשים לעבודה. הם לא נגעו לרעה באנשים בעלי "שיינים" ותעודות המורות על עבודתם במוסדות היודנראט.

עם כניסת הגסטפו לגטו קמה מהומה גדולה. יהודים התרוצצו בטליתות ברחובות ועיניהם מבועתות. בתי המדרש היו שוממים. כל אחד חיפש לו פינה להתחבא.

בסביבות השעה 3 אחר הצהריים התברר כי היום תובע מנהל הגסטפו ש(ווייננברג) למסור לו 1,000 יהודים. או שייתנו לו אותם עד (... א)ו שהוא ייקח בעצמו. היודנראט מחליט למסור (... לאסוף) בין אלה שאין להם אישורי עבודה. (בגטו קמה) מהומה שאין לתאר. המשטרה רודפת אחר התושבים. (כל אחד) מתחבא ככל יכולתו. הכל יודעים שעל שאלת נציג היודנראט, אם היהודים יובלו לגטו מס' 2, ענה האחרון בשליל(ה. המקום שאליו) יובלו אינו ברור. תושבי הגטו כבר מרגישים את טעמו של בית הסוהר, ואחר כך - פונאר...

השעה כבר 7 וחצי בערב, והרחוב הומה. כבר יודעים כאן שמגטו מס' 2 גורשו היום בערך 1,500 אנשים. לאן? לכיוון בית הסוהר לוקישקי...

סוחרים

תושבי הגטו מתחילים לאטם לחיות את חייהם. בסביבות 4 אחר הצהריים חוזרים מהעיר גדודי עובדים, (וכל) אחד נושא אתו דבר-מה: עץ, שק תפוחי אדמה, שתי כיכרות לחם. אין פלא (...) בינתיים, אין להתלונן, הלוואי שלא יהיה גרוע (יותר...) על שברחוב מתמלא (...) עגבניות. היא עומדת ברחוב ו(...)

(...) צועקים (...) סיגריות.

בחנות אפשר לראות כמה קילוגרמים (...) למסחר.

אירו(עי יום הכיפורים)

יום הכיפורים השנה היה יום כיפורים במלוא מובן המלה. בהלת היום הזה העידה על השלמה עם הגורל. אנשים מאמינים שהגיהנום לא ייגמר לעולם.

ההשלמה עם הגורל גדלה והולכת מרגע לרגע.

יוציאו אותנו להורג בתשלומים!...

9 בערב. עכשיו כבר ברור: עד 7 וחצי התייצבו בשער רק 46 (!) אנשים. ב-8 בערב הגיע לגטו שווייננברג, גרמני בן 23, שחיינו ומותנו מסורים בידיו. הוא הורה להביא את כל יהודי הגטו אל השער ולאסוף את מניין האנשים שנקבע - 1,000. מיד נכנסה אל הגטו קבוצת גרמנים ואנשי מיליציה ליטאים. בכחנליה פראית התחוללה במקום. המיליציה היהודית ציוותה, והליטאים גירשו. באפילת הלילה החלו תושבי הגטו המיואשים והרצוצים לשאת את רכושם אל השער, אל המקום שבו עליהם "להציג את אישורי העבודה" שלהם. מי שיכול - התחבא, וחסך לעצמו את ההתייצבות בשער. היו שלא רצו לקחת אתם דבר, שכן... אל המוות אפשר ללכת בידיים ריקות. ב(חסות החשיכה) התחבאתי במרפסת ברחוב סטראשון 6, וראיתי הכל:

(...) שלובי זרוע אל השער, וכרוכים (...) ביקש ללכת מהר יותר, מפני... שחבל על הזמן!

בין כה וכה טוהרו לחלוטין הבתים ברחוב רודניצקה 23 ,19 ו-17, החצרות שנראו לשווייננברג הקרובות ביותר אל השער. בחצר הבית ברחוב רודניצקה 19 נתנו הליטאים (...) דקות כדי לצאת.

פ(אטי קרמר) הזקנה נלקחה מהדירה עד רודניצקה. איש מיליציה הדף אותה שם לתוך שער, וכך הציל את חייה.

הציל? - כן, כל מי שעברו את השער - אין לדעת לאן הלכו...

מהשער גורשו 1,200 נפשות - לא אל גטו מס' 2, אלא דרך רחוב טרוקי, ומשם - לעבר בית הסוהר לוקישקי.

באותו אופן גורשו לסירוגין אנשים מגטו מס' 2: ב-1 וחצי אחר הצהריים - 800 אנשים, ב-6 וחצי בערב - 900 אנשים. בסך הכל, אם כן - 2,900 אנשים.

בסביבות השעה 3 בלילה שכך ליל ברתולומיאוס הזה.

כך עבר איפוא יום הכיפורים של שנת 1941 בגטו וילנה מס' 1 ובנספח אליו, גטו מס' 2.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ