מותר לתקן לבני אדם את כתיבתם

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אם רוצה יאיר אור, כמסתבר ממאמרו "לדודתי, אצלה אני גר, יש תוכי ושמו התמדה" ("תרבות וספרות", 27.5), לכתוב דווקא "לדודתי, אצלה אני גר, יש תוכי", על דרך "הבית בו גרתי", כלומר במשפט זיקה בלי ש - בבקשה, זה עניינו וטעמו שלו, אף על פי שאני מעז לנחש שבעל פה, בשיחה בעברית טבעית, לא יאמר לחברו משפט עצי נוקשה כזה, ולא ישמיט את ש, אלא יאמר "לדודתי, שאני גר אצלה, יש תוכי" או "לדודתי, שאצלה אני גר, יש תוכי"; ומי יודע, אפשר שאפילו בכתיבתו לא יעשה זאת, ויכתוב כמו שמומלץ במאמרו המצוין של אבא בנדויד "שי"נים תותבות ושי"נים עקורות" הכלול בשתי החוברות המעולות "לתקנת לשון העיתונים" (לשוננו לעם תשכ"ה, חוב' קנה, קסא - שתי החוברות מצולמות גם בפרק "ניסוח" בספר "מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה", ירושלים תשל"ד - אפשר להשיגו ברשות השידור, מרכז ההסברה(. החוברות האלה כבר עמדו יפה עד כה בכל מיני התקפות עונתיות (ובכללן גם השמצות וסילופים), ויצאו בריאות ושלמות בלי פגע, והן מוסיפות לשרת כותבים ועורכים.

אור בחר משום מה שלא לציין שהתגלית המרעישה שלו, משמו ומשמם של אחרים, ש"משפטי זיקה בלי ש היו קיימים מאז ומעולם", לא נעלמה כלל מאבא בנדויד עצמו; כשהוא מדבר על "שי"נים עקורות" במאמרו, הוא מביא דוגמאות מן המקרא למשפטים בלי "אשר", ובהם גם את המשפט "בארץ לא עבר בה איש"; אבל בטוב טעמו הוא רואה שזו "לשון שירית וריטורית", כדבריו, וכנגד הדוגמאות האלה הוא מעמיד את לשון הפרוזה המקראית, וכמובן את לשון חכמים, שאין משמיטים בהן את "אשר" ואת "ש", ומשפטיהן רבים לאין שיעור ממשפטים פיוטיים בלי ש (כדאי לעיין גם במאמר של ישראל ברוך "סדר נושא ונשוא במשפטים הפותחים במלות 'אשר' 'ש' 'כאשר' 'כש' 'מש' 'לכש'", בשני המשכים, לשוננו לעם תשכ"ח; תש"ל). ועוד הראה בנדויד שגם בלי "אשר" הסדר הוא "בארץ (אשר) לא עבר בה איש", ולא "בארץ (אשר) בה לא עבר איש". השמטת "אשר" או "ש" לפני הכינוי המוסב (בה, עליו, וכדומה) היא תופעה מאוחרת. לי נראה שאולי השפיעה כאן גם לשון השירה החדשה: "ערים נכחדות בהן יעשן במסתר נרנו הישן", "המעיין ממנו שאבו אחיך" אבל בלשון הפרוזה שלו לא השמיט ביאליק את ש, ובכגון זה בוודאי היה גורס "ערים נכחדות שנרנו הישן עשן בהן במסתר", ו"המעיין ששאבו ממנו אחיך". וכדאי לעיין בפרק "מקומו של הכינוי המוסב", בספרו של יצחק פרץ "משפט הזיקה" (תל-אביב, 1967). פרץ הוא בלשן נכבד עלי מאוד, מפני שלמדנותו מלווה גם בטעם טוב.

אור רואה לציין שבספר "יד הלשון" מאת אבינרי אין כל הידרשות לשאלת משפט זיקה בלי ש, על דרך "הבית בו גרתי", ואבינרי עצמו משתמש בצורה הזאת, "אם כי במתינות". למה הדבר דומה? למעשה ברבי של חסידים שקילל פונדק אחד שלא נהג בו יפה, ומלמל "יהי רצון שהבית הזה יפול". נפל בעל הפונדק על ברכיו והתחנן אל הרבי שיחזור בו מקללתו, והרבי חזר בו. ומאז באו חסידים שנים רבות אל המקום לראות את הבית שלא נפל... כשאני עולה לרגל אל "יד הלשון", ספר נכבד וחשוב, אני עושה זאת על שום מה שיש בו ולא על שום מה שאין בו.

אבא בנדויד, מחבר הספר "לשון מקרא ולשון חכמים", בוודאי לא היה זקוק כלל לאנגלית כדי להוכיח את דבריו באותן שתי חוברות - כל הרעיון הזה נראה דחוק, הוא ועוד כמה דברים משונים, כגון על האקדמיה ללשון העברית. אבל כדאי גם כדאי ללמוד מאנשים כמו Fowler ו-Strunk טעם טוב בכתיבה, ואת עצם הצורך והאומץ לתקן את כתיבתם של אנגלים ואמריקאים, ולא לשים לב לצווחנים שנזעקים להציל את הלשון מפני מתקניה.

עוד אומר אור: "כאשר ראובן סיוון מנחיל לקוראי ה"לקסיקון לשיפור הלשון שלו" (...) את העיקרון להעדיף צורות פעילות ("כתב") על צורות סבילות ("נכתב") נראה שהוא גוזר על עצמו (...) הימנעות כמעט מוחלטת מצורות סבילות (...). רק בערוב ימיו הוא מתחיל לפקפק בנכונותו של העיקרון (...). נראה שהבין (...) עד כמה גדול כוחו של הסביל בהשגת פשטות ובהימנעות מסרבול". עד כאן. מה יכול סתם קורא להבין מן הנוסח הזה? שיש מי שהיה סבור שיש להעדיף את "כתב" מ"נכתב"; זו כמובן שטות, ואם אמנם היה סיוון סבור כך, אין פלא שחזר בו בערוב ימיו. במאמר של בנדויד "על ידי", הכלול בשתי החוברות, הוא מעמיד על עדיפותה של הנוסחה הפעילה "א עשה את ב" או "את ב עשה א" מן הנוסחה "ב נעשה על ידי א" - בשום מקום לא נאמר שם שיש להעדיף את "עשה" מ"נעשה" כשהן לעצמן. מדובר אך ורק בשימוש הלא רצוי ב"על ידי", ובנדויד מראה עוד דרכים יפות לעקוף את הצורה הסבילה על דרך "על ידי". ככל דברי כאן, זו נגיעה בלבד, וכדאי ללמוד את החוברות האלה בשלמותן - כותבים בעלי טעם בוודאי יצאו נשכרים.

אמציה פורת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ