בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריה גזרה על תורת הצדוקים שכחה והסתירה את דמותם האמיתית

הצדוקים והלכתם - על דת וחברה בימי בית שני, מאת איל רגב, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2005, 457 עמודים

תגובות

שאלת מוצאם וזהותם של הצדוקים היא מהחידות הלא פתורות של ימי הבית השני. שלא כקבוצות יהודים אחרות מימי הבית השני, הצדוקים או ממשיכיהם לא הותירו לדורות הבאים כתבים משלהם, והידיעות עליהם מגיעות אלינו מידיהם של יריביהם. לא ייפלא איפוא כי הקבוצה מתוארת כמעט תמיד באופן שלילי ודימוים הרע דבק בהם לדורות.

הכינוי "צדוקים" מופיע לא מעט בספרות היהודית מן הדורות הסמוכים לחורבן הבית השני - במשנה, בתלמוד ובחיבורים אחרים מספרות חז"ל, בכמה מכתבי הקודש הקדומים של הנצרות ובספריו של יוסף בן מתתיהו. עם זאת, באף אחד מהמקורות לא השתמר תיאור משביע רצון של קבוצת אנשים זו, מוצאה, תולדותיה ואופיה הרוחני והחברתי. אפילו כתביו של יוסף בן מתתיהו, המרחיב בתיאורים ובדברי מבוא, אינם מעלים תמונה ברורה של הצדוקים ועולמם. יוסף מתאר בכמה מקומות את הצדוקים כאחת משלוש ?(או ארבע?) המפלגות - או ה"פילוסופיות" - היהודיות בנות הזמן, במקביל ליריביהם הפרושים והאיסיים ?(ובמקום אחד גם הקנאים?), אולם תיאוריו קצרים ואינם מספקים. זאת ועוד: מדבריו של יוסף בן מתתיהו נראה שאהדתו אינה נתונה לצדוקים, ובמובן זה דומה עמדתו לזו של יתר המקורות הכתובים בני הזמן.

ומאחר שלא הגיע לידינו חומר כתוב מבית מדרשם של הצדוקים, המייצג נאמנה את תורתם, איננו יודעים אל נכון מה היו עיקרי אמונתם של יהודים אלה. הדבר ניכר במיוחד נוכח הריבוי היחסי של חומר כתוב ממדבר יהודה, המייצג בדרך כלל לדעת רוב החוקרים - את עולמם של האיסיים, ונוכח הספרות העשירה של חז"ל, שאמונותיהם ואורחות חייהם מבוססים על תורתם של הפרושים. גם הנוצרים הקדומים הותירו אחריהם רישום ספרותי ניכר, ואף השומרונים זכו לייצוג ב"ספרייה היהודית" שבידינו מן העת העתיקה. והנה, בכל אלה לא נמצא אף לא חיבור אחד שאפשר לראותו כחיבור צדוקי ממש.

אמנם הוצע בעבר לזהות את החיבור הקרוי "ברית דמשק" ?(שהתגלה כבר בגניזת קהיר, למעלה מחמישים שנה לפני חשיפתן של מגילות מדבר יהודה?) עם תורת הצדוקים, אבל הצעה פשטנית זו אינה תקפה עוד וכך מתברר שההלכה המשתקפת בחיבור מקומראן המכונה "מקצת מעשי התורה", קרובה להלכה הצדוקית ככל שאפשר לשחזרה. אך יותר משחיבור קומראני זה מלמד על חייהם של הצדוקים עצמם, הריהו מעיד על אנשי קומראן שמערכת ההלכות שלהם בכמה תחומים קרובה היתה להלכה הצדוקית.

ומנין הכינוי צדוקים? במסורת חז"ל, המגנה את הצדוקים בחריפות, נתלה הכינוי צדוקים באדם בשם צדוק, והצדוקים הם תלמידיו הרוחניים, ממשיכי דרכו, הקרויים על שמו. על פי המסורת ?(אבות דרבי נתן נו"א פרק ה' ונו"ב פרק י'?), היו צדוק זה ובייתוס חברו תלמידיו של החכם הקדמון אנטיגנוס איש סוכו, שסטו מעל דרכו. ההולכים בדרכם של השניים שללו את תפישת הגמול המקובלת על החכמים, ומהם יצאו שתי משפחות-כיתות ?(ובנוסח אחר: שתי פרצות?), צדוקים ובייתוסים.

אולם את הפתרון לשאלת הכינוי צדוקים יש לבקש בכיוון אחר. צדוקים הם ככל הנראה ממשיכיהם ותלמידיהם של הכוהנים בני צדוק אשר מילאו את תפקידי המפתח של הכהונה עוד מימי דוד המלך ובמשך כל תקופת הבית הראשון ורוב ימי הבית השני, עד להשתלטותם של הכוהנים מבית חשמונאי על בית המקדש, במאה השנייה לפני הספירה. הכוהנים הלוויים בני צדוק המודחים, ועמם מקורבים ושותפים לדרך הדתית ולמעמד החברתי, הם הגוף המרכזי של קבוצת הצדוקים, ובדרך כלשהי הם קשורים גם אל הגרעין הקשה של כת המגילות ממדבר יהודה, כנראה על ידי שיתוף בכמה עיקרי הלכה.

מדברי יוסף בן מתתיהו ומבין השיטין של המקורות האחרים עולה כי הצדוקים היו בדרך כלל בני השכבות הגבוהות של החברה היהודית, והם תפסו עמדות נכבדות בחיי החברה, המדינה והכלכלה. בניגוד למה שחשבו בעבר, אין לראות את הצדוקים כמקילים בהלכה ובמחשבה הדתית. ההפך הוא הנכון: הצדוקים החזיקו בשיטה שמרנית בעוד שהפרושים, יריביהם העיקריים, היו פתוחים יותר לשינויים המתבקשים, הן בהלכה המעשית, הן במחשבה העיונית. בכמה תחומים היתה דרך הצדוקים קרובה לפשוטה של תורה ולמסורות העתיקות יותר מזו של הפרושים, אולם ההיסטוריה גזרה על תורת הצדוקים שכחה, והסתירה את דמותם האמיתית. והנה לנו הוכחה נוספת לכלל הישן שכוחו יפה בכל הזמנים והמקומות: הזיכרון ההיסטורי ייקבע לדורות קודם כל על פי השרידים שישתמרו בכתב ורק מעט מאוד על פי המציאות ההיסטורית כשלעצמה!

עד כמה אפשר אפוא לשחזר את המציאות ההיסטורית הקרובה להיות אובייקטיווית בנוגע לצדוקים?

התשובה לשאלה זו וניסיון השחזור הם מהותו של הספר המונח עתה לפנינו. ספרו הנרחב של הד"ר איל רגב, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, על מבואו, עשרת פרקיו ושני נספחיו, מיוחד כולו לבירור שאלות הצדוקים והלכתם. במבוא מעלה הכותב את השאלה ההיסטורית: מי היו הצדוקים, והוא דן בהרחבה במקורות לבירור השאלה ובבעיות המתודולוגיות של המחקר, שמקצתן נרמזו למעלה.

הפרק הראשון בגופו של הספר עוסק גם הוא בשאלות של זהות. שם הפרק: בין צדוקים לבייתוסים", מסגיר את הסוגיה המעניינת הנדונה בו: מי היו הבייתוסים הנזכרים לא מעט בספרות חז"ל ומהו היחס בינם לבין הפרושים, האיסיים והצדוקים והמוכרים. אין ספק שהיתה לפחות זיקה עמוקה בין הצדוקים לבייתוסים, אם לא זהות ממש, והדבר תואם גם את המסורת המובאת לעיל. שתי עובדות מזדקרות לעין כל הבא לדון בשאלת הבייתוסים: מצד אחד - הבייתוסים אינם נזכרים בשום מקום מחוץ לספרות חז"ל, וכבר הזכרנו את המסורת הרואה בהם את תלמידיו של בייתוס, חברו של צדוק. ומצד אחר - חז"ל אינם מזכירים בשום מקום את האיסיים, אף כי קשה להניח שהם לא ידעו עליהם דבר.

מכאן קצרה הדרך אל ההצעה המעניינת שהועלתה כבר בידי ר' עזריה מן האדומים, שחי באיטליה במאה השש-עשרה, אשר הציע לזהות את הבייתוסים עם האיסיים, גם על בסיס הדמיון הלשוני ?(בייתוסים = בית איסיים / בית סין / בית אסנוי וכדומה?). שאלת זהותם של הבייתוסים חזרה והועלתה במחקר כמה פעמים בדורות האחרונים, ומשנחשפו מגילות ים המלח המיוחסות בדרך כלל לאיסיים, נהפכה הצעת הזיהוי בייתוסים-איסיים למרתקת, שכן היא זיהתה למעשה את הבייתוסים המסתוריים של חז"ל עם בעלי מגילות קומראן.

אולם, כדברי המחבר, הדיון בפרשה זו טרם מוצה כל צורכו ?(עמ' 32?), והוא שב אליה בכוחות מחודשים. דיונו של רגב בשאלה זו דומה באופיו לדיוניו בסוגיות אחרות הנדונות בספר. כלומר, הדיון המשווה הוא בעיקר בתחום ההלכה. מסקנתו "המסתמכת על סבירות ולא על ראיות חותכות" ?(עמ' 58?) מזהה את הבייתוסים כצדוקים, או לפחות כענף מתוך אילן גדול זה, בעיקר על שום הדמיון הרב בין מערכות ההלכות שלהם.

ארבעה פרקים בספר ?(שני-חמישי?) מיוחדים לבירור ענייני הלכה מוגדרים בתורתם של הצדוקים: השבת ולוח השנה; החוק הפלילי והמשפט האזרחי; הפולחן בבית המקדש; טומאה וטהרה, ואילו הפרק השישי דן באופיה הכולל של ההלכה הצדוקית. המציאות בבית המקדש היא גם עניינם של שני פרקים אחרים: הפרק השמיני דן בהשפעתם של הכוהנים הגדולים הצדוקים בתקופת בית הורדוס, והפרק התשיעי דן בשאלה מי שלט במקדש בתקופה זו - הצדוקים המזוהים לרוב עם הכוהנים, או הפרושים וממשיכיהם החכמים. בפרק האחרון של הספר מציג המחבר את היריבות בין הצדוקים לפרושים דווקא מן ההיבט החברתי, אולם גם כאן תופס הדיון ההלכתי מקום מרכזי.

לדברי רגב נבדלו הלכות הצדוקים והפרושים בארבעה עניינים עיקריים: מקומה המרכזי של עבודת המקדש; תפקידיהם וקדושתם של כוהניו; החמרה בדיני טומאה וטהרה ובדיני שבת והחמרה בענישה הפלילית ?(עמ' 379?). פרטיהם של כל אלה נדונו בהרחבה בפרקי ההלכה דלעיל, אולם הם מייצגים את הפער שבין צדוקים ופרושים גם מהבחינות הרעיונית והחברתית. ערכי המקדש והכוהנים, הטהרה הגופנית, קדושת השבת וכיוצא בהם הוא במעמד הקבוע שלהם, ובעולמם הרוחני של הצדוקים נודעה חשיבות יתר דווקא למעמד יציב זה.

בעולמם של הפרושים, לעומת זאת, היו ערכים אלה חלקים מתוך מכלול גמיש יותר, שבו נודעה חשיבות רבה לשיתוף הציבורי הרחב בפולחן, להתאמה של ההלכה המעשית לצורכי הזמן וכן להרחבת הבסיס החברתי של לימוד התורה והפיכתו לנחלת הרבים - כל אלה על חשבון מרכזיותו של הפולחן ומעמדו של הממסד ?(עמ' 385-386?).

וכאן המקום להוסיף ולומר כי הגמישות ?(ושמא מוטב לומר המהפכנות??) של הפרושים, שהלכה והבשילה בתקופה שלפני חורבן הבית השני, היא שאיפשרה לעם היהודי להתגבר על שבר החורבן ולבנות את עצמו מחדש בהעדר מקדש וקודשיו, כשערכיהם של הפרושים עומדים ביסוד מפעל השיקום וההתחדשות שלאחר החורבן. ראשיתו של מפעל זה ביבנה, בעשורים הראשונים שלאחר החורבן, והמשכו בגליל, לאחר אימי גזירות אדריאנוס ודיכוי מרד בר-כוכבא בשנות השלושים של המאה השנייה לספירה.

עתה נשוב אל ספרו של רגב ונתייחס לשאלות לוח השנה הנדונות בפרק השני של הספר. הלוח העברי הנהוג בימינו בנוי כידוע על שילוב מורכב בין המרכיב הירחי והמרכיב השמשי. כך נקבע החודש העברי בין גבולותיהם של מולדי הלבנה, ואילו השנה העברית תלויה במחזור השנתי של השמש. מבנה מורכב זה היה נהוג בידיהם ובימיהם של הפרושים, ולכל הדעות הוא שנהג במקדש באותם ימים. אולם אין אחידות דעים בשאלה מתי הונהג לוח זה ומהו היחס הכרונולוגי בינו לבין לוח השמש המוכר אף הוא מימי הבית השני. מתוך כמה מספרי בית שני ובעיקר מספרי חנוך והיובלים וממגילות ים המלח, עולה אופיו של לוח המועדים הנכון לדעת כותבי הספרים, הוא לוח החמה המבוסס על מחזור השמש לבדו. לא נתברר מה היה טיבו של לוח השנה הצדוקי ולאיזה מן השיטות היה קרוב יותר. לדעת רגב החזיקו הצדוקים בלוח הירח, ובכך הוא מצמצם את המחלוקת הבסיסית בשאלת מפתח זו ביניהם לבין הפרושים, אף כי חילוקי הדעות בין שתי הקבוצות בענייני לוח השנה היו עזים ונוקבים.

אחד מנושאי המחלוקת הידועים בין צדוקים ובייתוסים ואחרים מצד אחד, לבין פרושים מצד אחר, היה מועד חג השבועות. חג זה הוא היחיד בין המועדים שזמנם לא נתפרש בתורה במישרין, ומועדו נקבע לתום חמישים ימי ספירת העומר, המתחילה ומסתיימת "ממחרת השבת" ?(ויקרא כ"ג, טו-טז?). אולם מה היא שבת זו שממנה מתחילים בספירת חמישים הימים? על פי המסורת הפרושית, "השבת" היא היום הראשון של חג המצות, וכך מבדילים חמישים יום בין חג זה לבין חג השבועות. אולם הצדוקים ואחרים הבינו את המונח שבת כפשוטו, אם כי נראה שנחלקו הדעות בשאלה איזו היא השבת שממנה יש להתחיל את הספירה: השבת שבתוך הפסח או זו שלאחריו. מכל מקום, בני רוב הכיתות החלוקות על הפרושים ובהם הצדוקים החלו את הספירה ביום א' בשבוע וכך נקבע לעולם חג השבועות שלהם ביום א' בשבוע, מקץ חמישים יום.

הספר המעניין והחשוב שלפנינו פותח בתיאורים קצרים של מלחמת האזרחים בין ינאי, המלך החשמונאי, לבין יריביו הפרושים, ושל האירועים שבהם היה מעורב הכוהן הגדול ואשר הביאו להסגרתו וצליבתו של ישוע הנוצרי כמאה ועשרים שנה לאחר מכן. שני המעורבים העיקריים במעשים אלה היו צדוקים. רגב בחר לפתוח את מבוא ספרו בשני מאורעות אלה כדי להטעים עד כמה נחוץ חקר התופעה הצדוקית להבנת פרק מכריע זה בתולדות האומה. הערכה נכונה זו מטעימה את ההיבט ההיסטורי-הפוליטי, ואילו דיונו של רגב בתופעה נשען, ובצדק, על הכלי העיקרי העומד לרשותו: חקר ההלכה והחברה הצדוקית. בכלי זה עשה המחבר שימוש מושכל והציג לפני הקורא סיכום יעיל ומשכנע של מוקד דיונו: הצדוקים והלכתם.



ישוע הנוצרי נשפט לפני הכוהן הגדול. במאורעות שהביאו להסגרתו וצליבתו של ישוע שני המעורבים העיקריים היו צדוקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו