המלך המשיח של האנוסים בברזיל

רות אלמוג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

איירה והיהודים", הוא תוצאה של מחקר ממושך בברזיל, בפורטוגל ובאמסטרדם. הספר מציג את האב ויאיירה כפטריוט פורטוגלי, אבל גם כמי שנלחם על זכותו של האדם לחופש, וכתוצאה מכך כמי שיצא נגד רדיפת "הנוצרים החדשים" בפורטוגל והחליש את כוחה של האינקוויזיציה.

מי היה האב אנטוניו ויאיירה? במאמר ביקורת מעניין על הספר ("ז'ורנאל או גלובו") כותב הסופר הברזילאי מואסיר סקליאר, שאת המסורת הלוזיטאנית, כלומר הפורטוגלית, מאפיינות שתי תכונות קיצוניות: האחת נטייה חזקה למיסטיקה, הכרוכה בציפייה לנס ולתחיית המתים, והשנייה - מעשיות ופעלתנות רבת עוצמה של שיקום וריפוי.

התכונה הראשונה מתגלמת בדמותו של המלך סבסטיאאו, המכונה "הנחשק", שנהרג, או נלכד והוצא להורג בקרב אלקסאר-קיביר (1558) במרוקו במלחמה נגד המורים. במלך הזה תלו בני עמו את כל תקוותיהם להחייאת עברם המהולל. סבסטיאאו עצמו, חניך הישועים, היה מיסטיקון, נער עיקש ועשוי ללא חת, שראה עצמו כשליחו של ישוע במסע צלב נגד המוסלמים באפריקה. בניגוד לדעתו של מלך ספרד ומפקדי צבאו, חצה את הגבול למרוקו ב-1578, חדר לארץ עמוק פנימה ובקרב הנזכר לעיל נעלם. כך נולדה האגדה על המלך הישן שיחזור לסייע לפורטוגל בשעתה הקשה ביותר. כלומר: במותו נולדה תקווה כמעט משיחית, שהאמינו בה עדיין במאה ה-19 בברזיל. היתה שם בה כת סבסטיאניסטית של איכרים, שהמתינו לבואו של משיחם, להצילם מציפורני הרפובליקה חסרת האלוהים של ארצם.

בדמותו המרשימה של המרקיז דה פומבאל מתגלמת התכונה השנייה, כותב סקליאר, הריאליזם המפוכח, המעשיות ויכולת השיקום והריפוי. פומבאל התגלה בכל גדולתו לאחר חורבן ליסבון, ברעש של 1 בנובמבר 1755. לאחר הרעש בא הצונאמי הנורא, אסון שמתו בו כמאה אלף איש והעיר חרבה. המרקיז דה פומבאל, המשנה למלך, אמר אז: "הבה נקבור את המתים ונדאג לחיים", ובנה את ליסבון מחדש. הוא היה אדמיניסטרטור גאוני. שני הקצוות הללו באים לידי ביטוי באישיותו של האב אנטוניו ויאיירה: מצד אחד תקווה לנס ומשיחיות, ומן הצד השני, כוח השיקום.

האב ויאיירה נולד בליסבון ב-1608, במשפחה ענייה שהיגרה לברזיל בעודו ילד. שם למד בבית ספר ישועי, קרא את הברית הישנה והחדשה, בעיקר את הנביאים, כתב הרבה בפורטוגלית אבל שלט גם בלטינית, וכבר בן 18 קיבל משרת מורה והחליט להיות כומר. בזמן הפלישה ההולנדית לבאהייה ברחו הישועים מן החבל הזה. ויאיירה השתקע בכפר אינדיאני. כאן למד לאהוב ולכבד את האינדיאנים. ב-1642, והוא בן 33, שב לפורטוגל בפעם הראשונה, כדי לגייס אמצעים לרכישת אוניות ונשק. הוא היה לידיד ויועץ של המלך ז'ואאו הרביעי, ופיתח למענו תוכנית לשיקום כלכלי של המדינה. התוכנית התבססה על פיתוח המסחר, ייסוד בנקים והקמת שתי חברות מסחריות בדומה לחברות הסחר ההולנדיות.

הרעיון היה חדש, ובעלי עניין שחששו לאבד את זכויות היתר שלהם, נלחמו בתוכנית. אויביו העיקריים היו הספרדים וההולנדים שהתיישבו בצפון-מזרח ברזיל, בעיקר בפרנמבוקו. התוכנית עוררה נגדו את שנאתם של אויבים רבים גם משום שביטלה את האפליה בין נוצרים חדשים (אנוסים) לנוצרים ישנים, ולמעשה היתה בה משום הגבלה רצינית על פעולת האינקוויזיציה. להגנתו טען ויאיירה שהיהדות אינה תכונה העוברת בירושה, וכן שהאפיפיור התיר ליהודים לדבוק בדתם ולבנות בתי כנסת, ומדוע לא לעשות כן בפורטוגל?

היבט מהפכני זה הוא נושא ספרו של ארנלדו ניסקייר, שמעלה תרומה חשובה להבנת האישיות המקסימה של האב ויאיירה, כותב סקליאר. לפי ניסקייר, היה לאב ויאיירה חזון כלכלי ופוליטי מודרני וגלובלי. ויאיירה ידע שפורטוגל, מדינה ענייה ומותשת במלחמה נגד ספרד, זקוקה באופן נואש להשקעות. הוא חשב כי הן עשויות לבוא בעיקר מן הנוצרים החדשים בארצות השפלה, אלה שנמלטו מפורטוגל, אבל עדיין שמרו על קשרים עם מולדתם הישנה. הוא חש סולידריות לקבוצה הנרדפת הזאת, כשם שחש זאת לאינדיאנים והיה ידיד גדול ובלתי נשכח של היהודים. ואולם ההגנה שסיפק להם החשידה אותו בכך שהוא עצמו מקורו מן האנוסים, דבר שהביא בסופו של דבר למאסרו. ואמנם היו במשפחתו נישואים מעורבים. אחותו ליאונרדה נישאה, למשל, לסימאו (שמעון) אלוורז דה לפנייה וילדה לו שלוש בנות, האחת נישאה לבן משפחת פרירה (שם יהודי) והשנייה לבן משפחת קרוואליו-פיניירו (גם הוא שם יהודי), והשלישית נישאה לבן משפחת ד'אקוסטה (משפחת אנוסים).

נוסף על כל אלה האמין ויאיירה בשובו של המלך המשיח סבסטיאאו, שיביא לפורטוגל תהילת עולם. וגם כאן, בנטייה המשיחית, יש קירבה בין ויאיירה ליהודים. בתקופתו של ויאיירה נוסד, אגב, בית הכנסת הראשון בברזיל, "קהל צור ישראל", עם הגיעם של היהודים הראשונים מהולנד לרסיפה. ויאיירה נסע בחשאי להולנד וקשר שם קשר עם הקהילה היהודית. הוא הצליח להביא להיווסדה של חברת סחר בברזיל, אבל זו לא ידעה הצלחה גדולה. ויאיירה שגה בהציעו לקנות את פרנמבוקו הכבושה מידי ההולנדים. בכך פיקפק ביכולתה של פורטוגל להחזיר לעצמה במלחמה את השטחים הכבושים, ובזה הסתכן. כאמור, יד האינקוויזיציה השיגה אותו והוא נאסר לשנה. אבל גם בשחרורו נאסר עליו לפעול, ונאסר עליו להעלות בדרשותיו נושאים כמו הנוצרים החדשים, נבואות, אינקוויזיציה. בן שמונים, חולה וחלש, שב לברזיל, ובה מת בן תשעים.

מחבר הספר המעניין על האב ויאיירה והיהודים, ארנלדו ניסקייר, הוא בן של יהודים מפולין, שהגיעו לברזיל בשנות השלושים. כפרופסור לחינוך ניהל בצד עבודתו באוניברסיטה את הוצאת "בלוך" והוציא בה כמאה ספרים, וכן ניהל מחקר בהרגלי קריאה. בין השנים 1968 ל-1971 היה מזכיר המדינה למדע וטכנולוגיה בריו דה ז'נירו, ואחר כך נתמנה מזכיר המדינה לתרבות וחינוך בריו דה ז'נירו. הוא כתב מחקרים רבים בענייני חינוך ויסד ספרייה לנוער. כיום הוא חבר האקדמיה לספרות של ברזיל לכל ימי חייו.

Padre Antonio Vieira e os Judeos

De Arnaldo Niskier

Imago, 160 pp, R$30.00

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ