בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעמדי כחייל הוא פרדוקס של ממש, ואין לו שום הסבר הגיוני

הסיפור של ריג על החיילים היהודים למחצה בוורמאכט מעניין ומטורף, אך אין בו כדי לשפוך אור על ההיסטוריה של הרייך השלישי

תגובות

החיילים היהודים של היטלר, מאת בריאן מארק ריג, תירגם מאנגלית עמית יריב, הוצאת מטר, 2005, 455 עמודים

ייאמר מיד: כותרת הספר מטעה. אין מדובר בספר ביהודים אלא בבני תערובת, או כפי שהוגדרו על ידי הנאצים וחוקי נירנברג "מישלינג", כלומר: יהודים למחצה, יהודים לרביע ולשמינית וכיוצא בזה. רוב החיילים ממוצא יהודי בדרגה כלשהי ששירתו בוורמאכט לא היו שייכים לקהילה היהודית, לא ראו עצמם יהודים, על פי רוב לא היו יהודים מצד ההלכה היהודית ואפילו היו חברי מפלגה ואנטישמים. אלא שזרם בעורקיהם, במידה רבה יותר או פחות, דם יהודי.

זאת ועוד, מדובר בספר הזה בהיסטוריה המתבססת בעיקר על ראיונות. המחבר, בריאן מארק ריג, שגילה כי אחת מסבותיו היתה יהודייה ובעקבות הגילוי בא ללמוד בישיבת "אור שמח", ריאיין כ-400 איש לצורך כתיבת ספרו. הספר היה במקורו עבודת דוקטור, אבל לדעת חוקרים, המספרים שהוא מביא מפוקפקים. ריג טוען כי בוורמאכט שירתו כ-150 אלף חיילים שבעורקיהם זרם דם יהודי. אכן, מדהים להיווכח כי פלדמרשל בחיל האוויר, ארהרד מילך, היה יהודי למחצה, כמו גם הלמוט וילברג, אבי שיטת ה"בליץ קריג".

אבל רוב בני התערובת, וביניהם רבים שקיבלו מן הפיהרר תעודות על היותם "ארים", שוחררו מן הצבא למגינת לבם בשלב זה או אחר של המלחמה. כזה הוא המקרה המעניין של הקולונל עטור אותות ההצטיינות, ארנסט בלוך, יהודי-למחצה, שבפקודתו ובשירותו של האדמירל קנריס, קצין המודיעין הראשי (ריג כתב על הפרשה המוזרה הזאת את ספרו החדש, שעדיין לא תורגם לעברית), מילט את הרבי מלובביץ', הרב יוסף שניאורסון, מוורשה הכבושה, הביאו ללטוויה, ושם העלה אותו על ספינה לשטוקהולם, שממנה הפליג לאמריקה. לטענת ריג נעשה הדבר באמצעות לחץ אמריקאי על קנריס, שהיה פטריוט גדול, אבל את היטלר לא חיבב. ובכן, ארנסט בלוך זה שוחרר מן הצבא ב-27 באוקטובר 1944, אף שתואר כ"נציונל סוציאליסט חיובי". "בלוך היה המום, משום שידע כי היטלר עצמו הכריז עליו בעל דם גרמני" (עמ' 263).

החיילים בעלי דם יהודי שגורשו מן הצבא ראו בכך עלבון והשפלה. במקרים מסוימים בכו מפקדיהם בלכתם, מספר ריג. אבל גם אלה שלא גורשו היו די מבולבלים. על כך כתב לווטנט אייק שווייצר, יהודי למחצה שקיבל את הפטור מחוקי הגזע בינואר 1942, לדודתו: "אני רואה שהוניתי את עצמי. במקום להבהיר את הדברים, להפוך אותם פשוטים יותר, חוויותי רק מסבכות את המצב... מצבי בלתי אפשרי כל כך ותלוי כל הזמן באוויר, עד שתיאוריו יישמעו הזויים. מעמדי כחייל הוא פרדוקס של ממש, ואינו מאפשר שום הסבר הגיוני... זה מצב נורא... איני חושש מן האמת, אבל ברגע שאתחיל, איאלץ לספר הכל. הפכתי אדם בודד. רבים מחברי הטובים מתו. הלוואי שהכל ייגמר בקרוב". משפחתו של שווייצר נרדפה ואביו כבר היגר לארצות הברית. הוא עצמו נהרג בקרב ב-1945.

מכתבו של שווייצר נותן ביטוי מסוים למה שחשתי בקריאת ספרו של ריג. קראתי אותו כמו שקוראים ספר מתח ולא מחקר היסטורי, ותוך כדי הקריאה חשתי כמו בבית משוגעים. התחושה היתה שאין היגיון בדבר: היטלר נותן פטור לזה ולאחר לא, ולא מובן מדוע הוא חותם על תעודה הבאה להעיד על דם ארי, ובסופו של דבר היא אינה מספקת. הסיפור שריג מספר הוא סיפור מעניין ומטורף, אך אין בו כדי לשפוך אור על ההיסטוריה של הרייך השלישי. אם הכל כה מטורף, הרי זה פוטר את האנשים מלשאת באחריות, ועל כן הספר מעורר זעם. שאלתי את עצמי מדוע נכתב. מה כל כך משך את ריג לעשות את המחקר שעשה ומה תורם המחקר הזה ולמי.

אם אפשר ללמוד משהו מהספר, הרי זה שרוב בני האדם הם מוגי לב, ושיצר החיים רב עוצמה מכל יצר אחר ומכריע כל דילמה מוסרית, אפילו כשמביאים בחשבון שחלק מן החיילים שמדובר בהם חשבו שיוכלו להציל את משפחותיהם אם ישרתו את המדינה. אבל גם כאן לא היתה שום חוקיות. היו שהצליחו בכך ואחרים נכשלו לרוב.

מה שמעורר את הרושם של הטירוף הוא תיאור ההתעסקות האינסופית של היטלר בבעיית המישלינג. כל שאלה בדבר כשרותו של חייל היתה צריכה להיות מוכרעת על ידיו. הוא דרש לעיין באופן אישי בכל מקרה כזה ולתת את ההוראה בדבר תעודת הכשרות ולחתום עליה. התיאור של ריג מעלה כמובן שאלות שונות. אחת מהן היא השאלה אם תיאור זה מהימן. "עיסוקו של היטלר בגזע... נגע לא רק ל'מישלינג', אלא גם למי שהיו נשואים ל'מישלינג'" (עמ' 190). כמו, למשל, במקרה של גנרל גוטהרד היינריצי, שאשתו היתה יהודייה למחצה ולפיכך נזקקו ילדיו לתעודות על דם גרמני. "שלושתם (האשה ושני הילדים) צולמו מכל זווית אפשרית כדי להוכיח שהם לא נראים יהודים". היינריצי היה חריג למדי, כי סיים את המלחמה בדרגת מפקד צבא היבשה וניהל את הקרב האחרון על האודר ואת הגנת ברלין.

רק בינואר 1945 פירסם הוורמאכט פקודה שיש להימנע מהעסקת קצינים "מישלינג יהודים", גם כאלה שקיבלו אישורים מיוחדים, בתפקידי מפתח ומקידומם לדרגת קולונל. מתברר ששחרורם מן הצבא של חיילים בעמדות מפתח כמו גנרלים, למשל, השפיע לרעה על המוראל, ועל כן יצאה הפקודה הנ"ל כה מאוחר.

השאלה המעניינת היא, אם חצאי יהודים או יהודים לרביע לקחו חלק בהשמדת היהודים, או האם ידעו על מעשי הזוועה ועל מחנות ההשמדה. לטענת ריג הם ידעו על הרדיפות, כמובן, אך לא ידעו על ההשמדה ההמונית. הטענה הזאת אינה משכנעת באמת. עוד פגם בולט בספר הוא הניסיון לטפול את העסקתם (הזמנית) של מישלינג בוורמאכט ואת התעסקותו האינסופית של היטלר בענייניהם, על מוצאו היהודי כביכול של היטלר, במקום לשקול שמא נעשה הדבר כדי למנוע אי-נחת ואי-שקט בשורות הצבא, כפי שמוכיח מקרה הנשים הגרמניות מברלין, שיצאו להפגנה מדי יום ביומו מול בית הסוהר שאליו נלקחו בעליהן היהודים והצליחו בסופו של דבר להביא לשחרורם, מכיוון שהשלטונות חששו ממרי אזרחי.

הסיפור על מוצאו היהודי של היטלר הוא פיקנטי, ומעלה על הדעת את הסיפור על מקור האנטישמיות של היטלר במפגשו עם ויטגנשטיין, הנער בן העשירים והמצליח, בבית הספר. אבל ריג מאמין בסיפור הזה כמעט ללא שום ספקות, ומביא עדויות על כך מכמה כיוונים. עם זה, אי אפשר להתעלם מן העניין שיש בסיפורים הפרטיים של האנשים עצמם. ככל סיפור אנושי וככל סיפור על חיים במצבי גבול, יש עניין רב בדרמה האישית של הסתרה, בושה וניסיונות אינסופיים לקבל תעודת הכשר.



ורנר גולדברג, חייל "יהודי למחצה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו