בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקיעתה של סלוניקי כעיר יהודית

תגובות

Salonica City of Ghosts Christians, Muslims and Jews, 430-1950

Mark Mazower, Knopf, pp. 491, 35.00$
הסיפור היהודי של העיר סלוניקי הוא לכאורה סיפורן של כל הערים היהודיות הגדולות במאה העשרים. למסכת טרגית זו יש, בדרך כלל, קווים מאחדים: עבר גדול ומפואר, חיים יהודיים שלמים ותוססים, תרבות יהודית ענפה, וקץ איום ונורא מידי הצורר הגדול. ובכל זאת נדמה, כי סלוניקי רשאית לתבוע לעצמה מעמד של ייחוד ברשימת ערים זו. דומה שלא היתה עוד עיר באירופה, ששיעור היהודים בקרבה, ביחס למי שאינם יהודים, היה כה גדול כפי שהיה בסלוניקי מאז בואם של היהודים אליה לאחר גירושם מספרד ב-1492.

שרידי היהדות הגדולה והמפוארת הזאת נוהגים להמחיש את גודל שליטתם בעיר - במידה של נוסטלגיה סנטימנטלית הנוטה לשכוח את כל גוני האפור והשחור - בטענה שבימי שבת ובחגים היהודיים שותק לחלוטין הנמל הגדול והסואן שלה. ביום שישי, טרם כניסת השבת, השמיעו צופרי הנמל תרועה רמה שבישרה ליהודים, ובעיקר לשאר תושבי העיר, את כניסת היום הקדוש. ממש כמו בירושלים הריבונית של ימינו.

קריאה בספרו המרתק של מרק מאזוור מגבה את תחושות הגאווה האלה בנתונים מוצקים. אכן, לפחות עד 1912 - עם סיפוח העיר ליוון העצמאית בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה - היו היהודים הקהילה האתנית הגדולה בסלוניקי. אדוני העיר, המוסלמים העותמאנים, שלטו בה, והקהילה הנוצרית הקטנה קיימה את אורחות חייה בה, אך היהודים הם שהעניקו לעיר את צביונה כעיר בריאה וחיונית. הם היו העשירים הגדולים, הם עסקו במסחר ובייצור, הם אכן ניהלו את הנמל המשגשג, והם גם היו רוב מניינה ובניינה של קהילת החמאלס, הסבלים האגדיים של העיר, שכל התבוננות בתצלומים שלהם מותירה את המתבונן משתאה על יכולותיו הפיסיות של בן אנוש. כל סלוניקאי טוב פולט מיד מפיו, למראה מחזה על-אנושי זה, את הפסוק הנצחי, "מה רבו מעשיך ה'".

בקטעי המבוא לספר מספר המחבר כי את ראשית עניינו הממוקד בסלוניקי ובתולדותיה הוא מייחס להתעוררות התעניינותו בתפקידו ובחלקו של מי שהיה מזכיר האו"ם, הפוליטיקאי האוסטרי קורט ולדהיים, בפרשת השמדתם של יהודי סלוניקי במלחמת העולם השנייה, כששירת כקצין מודיעין זוטר בצבא הגרמני. לימים גילה, כי השמועות והטענות על מעורבות זו היו מוגזמות, אך הסקרנות והעניין בקורותיה של עיר מופלאה זו לא נעלמו.

מאזוור הוא היסטוריון בעל שם ומומחה גדול לתולדות יוון המודרנית. אחד מספריו הקודמים, על יוון במלחמת העולם השנייה, הוא יצירת מופת לכתיבה היסטורית מדויקת ורבת עניין. כראוי וכנדרש, פותח המחבר את ספרו בכיבוש העיר בידי העותמאנים ב-1430 ומסיים אותו בתום מלחמת האזרחים ובראשית שיקומה של העיר, לאחר מלחמת העולם השנייה.

הוא מרבה לתאר את מקומה ומעמדה של העיר באימפריה העותמאנית הגדלה והמתעצמת, ומייחד, למשל, פרק מעניין לתולדות התנועה השבתאית והשפעתה על גורלם וחייהם של יהודי העיר. ניכר בו, בכותב, שהוא מכיר מידיעה קרובה את אורחות חייה, מנהגיה ותולדותיה של הקהילה היהודית.

העניין בספר גובר ככל שהוא מתקדם בתחנות הסיפור אל העת החדשה, אל המאה ה-19 ומלחמת העולם הראשונה. כבר בספרו על יוון במלחמת העולם השנייה לא הסתיר המחבר את התפקיד העצום שהוא מייחס ללאומיות המודרנית בעיצובה ובקביעת גורלה של יוון. כשהוא מתאר את תולדות סלוניקי הוא אינו מהסס להניח לפתחה של הלאומיות את מעמד הבכורה בקבוצת הגורמים שהביאו על העיר מכאובים כה רבים, טרגדיות, הרס וחורבן. הקורבנות הגדולים והנוראים ביותר של תהליך זה הם, כמובן, יהודי העיר שהושמדו באושוויץ, אך בתהליך בנייתה מחדש כעיר גדולה וחשובה ביוון המודרנית, סולקו מן העיר הסימנים והעדויות המלמדים על עברה המפואר כעיר עותמאנית גדולה ומשגשגת. העיר שהיתה למופת לקיום הדדי, זו לצד זו, של שלוש הדתות המונותאיסטיות, לא עמדה בלחצי הלאומנות. המבקש לאתר בעיר היום את מקומם של עשרות בתי הכנסת שפעלו בה, או את המסגדים המפוארים, יתקשה מאוד.

שני תהליכים עיקריים בישרו בסופה של המאה ה-19 את קיצה ההולך וקרב של סלוניקי כעיר עותמאנית גדולה. העיר נפגעה מתהליכי התפוררותה של האימפריה, והניסיונות הקדחתניים להצילה שעשו הטורקים הצעירים במהפכתם המפורסמת באו מאוחר מדי. אך אין ספק שהגורם המכריע היה התלקחות העימותים הלאומיים בבלקן. סלוניקי, בעלת המסורת הנוצרית המפוארת - הקרויה על שם אחותו של אלכסנדר מוקדון - התייצבה במוקד המאבק לכינונה מחדש של יישות עצמאית מקדונית. הצרה היתה, שכמו בהרבה סכסוכים לאומיים אחרים, גם סלוניקי היתה מושא לאהבה יוקדת והרסנית של עמים רבים.

המדינה היוונית העצמאית ציפתה להזדמנות הגדולה, וזו באה לה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. המנהיג הלאומי-הליברלי הסוער והמסעיר, אלפטריוס וניזלוס, השכיל ללכד את כל המחנות הלאומיים, ובהתחברותו לקואליציה של בעלות הברית גם הבטיח את רווחיה של ארצו על חשבון המנוצחת הגדולה, האימפריה העותמאנית. לליברליזם הידוע של וניזלוס, שהיו לו מעריצים וחסידים ביוון ומחוצה לה, היו גבולות ברורים. הוא לא פרש את כנפיו הברוכות, למשל, על הקהילה היהודית בסלוניקי. לאחר המלחמה ייווכחו היהודים, להוותם, כי המשטרים הרצויים להם הם דווקא המשטרים הסמכותניים, הלא-ליברליים, היכולים לכפות את עמדותיהם גם על חוגי הימין הקיצוני, שונאי הזרים.

עוד בטרם פסקו הקרבות ידעה סלוניקי את אחד האירועים הקשים בתולדותיה. "השריפה הגדולה", שפרצה באוגוסט 1917, פגעה בעיקר בתושבים היהודים, שוכני מרכז העיר, והותירה עשרות אלפים בלא קורת גג. יהודי סלוניקי, שחוו את האסון על בשרם, החלו מאז לסמן אותו כתאריך מחולל. "השריפה הגדולה" מסמנת איפוא את ראשית שקיעתה של סלוניקי כעיר יהודית. על עצמי אני יכול להעיד, שסבא וסבתא, הורי אבי, שעלו לארץ מסלוניקי ב-1924, כשרחובות העיר מלאו פליטים מאנטוליה הטורקית, ענו על כל שאלה שביקשה למקם בזמן אירוע כלשהו בתשובה שהוא התרחש "כך וכך שנים לפני 'השריפה הגדולה' או לאחריה" (הם עלו לארץ והתיישבו ביפו כשש שנים לאחר השריפה הגדולה).

ואכן, לאחר המלחמה, ובעקבות העימות האלים בין טורקיה ליוון, החלו עשרות אלפי פליטים יוונים מטורקיה להגיע לערי יוון, במהלך "הטרנספר הגדול". כמאה אלף פליטים, חסרי כל ומוכים, התיישבו בסלוניקי ושינו באחת את ההרכב האתני של אוכלוסיית העיר. היהודים חדלו להיות רוב מכריע ושולט, המוסלמים הסתלקו, ויוון העצמאית לא חסכה מאמצים בניסיונותיה להפוך את סלוניקי, ומהר ככל האפשר, לעיר יוונית לכל דבר ועניין. היהודים איבדו את מקורות פרנסתם, ודווקא מקרב הפליטים היוונים מאנטוליה, נפגעי האיבה הלאומית היוונית-טורקית, צמחו ועלו הארגונים האנטישמיים הלוהטים, שדרשו להחיל ביוון חוקים מפלים כלפי היהודים.

הפרקים המספרים את תולדות שנות השקיעה והאסון הגדול - התקופה שבין שתי מלחמות העולם ושואת יהודי יוון - הם ממיטב חטיבות הספר. כאן מוכיח שוב מאזוור את יכולתו כהיסטוריון, המיטיב לדלות את עדויותיו ומקורותיו ממגוון תחומים ועניינים. כשהוא מתאר, למשל, את תרבות הטברנות והתפשטות מוסיקת הרמבטיקה - אגב הדגשת חשיבותה של הזמרת היהודייה רוזה אשכנזי בתחום זה - מתוודע הקורא לפרטים מרתקים על משמעותו, היקפו והיבטיו הטראומתיים של הטרנספר הגדול.

כאמור, המחבר מקונן על היעלמותה של סלוניקי ההיסטורית. הוא מרבה לבקר בה, אך יודע שלא ימצא בה שוב את עברה. המינרטים סולקו, ועל שטחו של בית הקברות היהודי הישן הוקמה האוניברסיטה החדשה של העיר. אבני המצבות שימשו חומרי גלם לבניית דרכים וכבישים ולמטרות רבות אחרות.

ברשימת התנועות הלאומיות שייבאו אל העיר את האידיאולוגיות המלהיטות שלהן הוא מונה, כמובן, גם את התנועה הציונית. הוא מעדיף כמובן את אברהם בן-ארויה, ממחוללי תנועת האיגודים המקצועיים הכללית בעיר ומחלוצי הסוציאליזם היווני, על פני דוד בן-גוריון או זאב ז'בוטינסקי, שניסו, ובלא הצלחה מרובה, לדברי המחבר, לשכנע את יהודי סלוניקי להסתלק מעירם האהובה ולהתיישב בארץ-ישראל. כשהוא מגיע לפרקי השואה, מפליא המחבר ברגש רב ובצער עמוק לתאר את האסון הגדול, שלביו והתפתחותו.

המחבר נמנע - ויש לברך על כך - מניסיון סנטימנטלי להסיק מסקנות ממסורת הסובלנות הבין-דתית שאיפיינה את החיים בסלוניקי במשך מאות שנים. איש לא ילמד את הלקח הזה, ואיש לא יבקש להחיותו בימינו. סלוניקי היא עיר של רפאים, השוכחת את מקימיה ובוניה.

יהדות סלוניקי

הקהילה היהודית בסלוניקי התעצמה בעיקר לאחר גירוש ספרד (1492), אז הגיעו לעיר עשרות אלפי מגורשים, ולפחות עד 1912 היו היהודים הקהילה האתנית הגדולה בעיר. במהלך מלחה"ע הראשונה החלה עזיבה של העיר, שהתגברה בעקבות "השריפה הגדולה" ב-1917. כאשר נכבשה העיר על ידי הנאצים ב-1941 היו בה 65 אלף יהודים

ד"ר אלי שאלתיאל הוא עורך ספרי העיון בהוצאת עם עובד



נשים יהודיות בסלוניקי, 1913



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו