בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי זוכר את האצ"ל

ב"לקסיקון הציוני" המפורסם זכה האצ"ל לעמוד אחד בלבד; "לקסיקון אצ"ל" שראה אור השנה עושה חסד עם החיילים האלמונים שההיסטוריוגרפיה הציונית שכחה. הוא גם הזכיר לאבי שילון כי מחתרת, כל מחתרת, היא תמיד סיפור מרתק

תגובות

לקסיקון אצ"ל עורך: יעקב מרקוביצקי. הוצאת משרד הביטחון, 300 עמ', 148 שקלים

מכיוון שלהצליח לאתר בימינו חבר מרכז ליכוד - או שמא חבר "קדימה" - שיודע לדקלם שורה משיר בית"ר זו כבר אטרקציה שמחייבת כתבת צבע ב"יומן שישי"; ומשום שהמתעניינים בסוגיות כמו "מי באמת גירש את הבריטים מהארץ?" מתמעטים כחול הניגר בין האצבעות, אם להסתייע בפראפרזה משורה שכתב אורי צבי גרינברג - ניתן לקבוע בביטחון כי "לקסיקון אצ"ל" שערך יעקב מרקוביצקי, על אף ייחודו, ראשוניותו והגישה הפרו-אצ"לניקית שהוא מציע, כבר לא יעורר מדנים והדים.

מאז המהפך הפוליטי שהעלה את הליכוד לשלטון ב-1977, ולנוכח העובדה כי אנשי התקופה הולכים ומתמעטים, שקע זה מכבר הפולמוס הגנה-אצ"ל-לח"י. דומה כי הסיבה הסמויה מן העין לדעיכת הפולמוס, שהתסיס גם עשרות שנים לאחר קום המדינה, נעוצה בכך כי מאז תקופת המחתרות הלך ושכך הלהט היהודי-לאומי החילוני. נראה כי כיום רק המחנה הדתי-לאומי מסוגל עדיין לרעוש מטענות היסטוריות לגבי מקורות השראתו. אם הציבור החילוני בישראל היה מסוגל לגעוש מאידיאולוגיה ולא רק מפוליטיקה, מקים הליכוד לא יכול היה לפרק אותו בשקט יחסי שכזה.

זה לא אומר שמחברי ערכי הלקסיקון אינם מודעים לחשיבות מפעלם. כמו להוכיח כי יש עדיין מי שזוכרים כיצד ראשוני אנשי משרד הביטחון היו פעם רודפי האצ"לניקים ולא המוציאים לאור של הלקסיקון, סט ברכות חגיגי - החל מנשיא המדינה משה קצב ועד השר ואיש האצ"ל לשעבר חיים קורפו - מהווה אקספוזיציה משונה-משהו להצגת הערכים.

יחד עם זה, אין בלקסיקון רוח נקמה היסטורית. המבט שהוא מציע על האצ"ל לבבי, אך שומר על מתינות. גם הערכים השנויים במחלוקת מוצגים בו באופן נייטרלי יחסית. אמנם הקרב בדיר יאסין, למשל, אינו מוגדר כ"טבח" - כפי שטען בן גוריון - שביצעו לוחמי אצ"ל ולח"י באנשי הכפר, אלא כ"פרשה"; ומחבר הערך מדגיש, בצדק היסטורי, כי גם כוח פלמ"ח היה במקום (אם כי הסתלק מהר). עוד כתוב כי בהתאם למחקרים חדשים לא 254 ערבים נהרגו כי אם בין 70 ל-110 - אבל אפילו לקסיקון אצ"ל הרשמי אינו מכחיש כי "נפגעו משפחות רבות" וכי פעולת דיר יאסין חרגה מהפרופורציה שנועדה לה.

אם כבר, הפולמוס שמנהל הלקסיקון עם הגרסה הציונית הקלאסית, מבית מדרשו של בן גוריון, הוא סמוי. כך, לדוגמה, מוגדר כיבושה של יפו על ידי האצ"ל - ליתר דיוק, שכונת מנשיה - כהישג שמנע הנחתת כוחות מצריים בעיר, מבלי לשאול על מה נשען האצ"ל כשהעלה את החשש מאפשרות זו. גם הנימוק לשם שנבחר למחתרת, "הארגון הצבאי הלאומי", גורס שהמילה "לאומי" באה לבטא את ההסתייגות מהרעיון המעמדי שרווח בהגנה, ואינו מזכיר את הזיקה בין שם זה ל"ארגון הצבאי הפולני" בראשות יוסף פילדובסקי, מנהיג הפלג הלאומי הפולני הרדיקלי בשנות העשרים של המאה הקודמת. זאת, למרות שאותה לאומנות היוותה למעשה השראה לרבים מן הבית"רים של אותה תקופה, בהם בגין.

מחברי הלקסיקון מכבדים, כצפוי, את מושאי הערכים שעליהם כתבו. למנחם בגין, מפקד האצ"ל משלהי 1943 ועד פירוקו לאחר קום המדינה, לא הספיק ערך מקוצר והוא זוכה - לצד זאב ז'בוטינסקי ודוד רזיאל - לפרק שלם. בין יתר המחמאות מוגדר בגין כבעל "כושר ניתוח פוליטי מבריק" וכמי ש"הרשים את ז'בוטינסקי". כמפקד האצ"ל אכן מגיעות לבגין נקודות זכות רבות: הוא שיקם את המחתרת לאחר שכמעט גוועה תחת פיקודו של יעקב מרידור; ידע לנווט את אנשיו להבלגה בעת שנרדפו על ידי הפלמ"ח, והצליח להפגין מידת אחריות כשלאחר הכרזת המדינה ניתב את לוחמי המחתרת, בהם לא מעט קיצוניים, לפעילות מפלגתית דמוקרטית.

מצד שני, בלקסיקון אין זכר לכך שמעולם לא נמצאה הוכחה כתובה כי ז'בוטינסקי ייעד אותו כיורשו, או לכך שראש בית"ר העולמי הסתייג מההתלהמות של בגין בוועידת בית"ר, ב-1938 בוורשה, עד כדי כך שכינה את נאומו "צורם כמו רעש של חריקת דלת". ז'בוטינסקי אף רמז כי מי שאינו מאמין במצפון הגויים, כפי שגרס בגין, מוטב כי יתאבד בנהר הוויסלה.

השאלה היא האם יש טעם בכלל להציג בלקסיקון מסוג זה דיון פרטני-ביקורתי. שהרי מעצם טבעו כלקסיקון זהו לא ספר מרחיב דעת. הוא נועד להנכיח אירועים, אישים וסיפורים ולא לפתח דיון על אודותם. בכך עושה הלקסיקון את מלאכתו נאמנה, תוך כתיבה נהירה וקולחת.

בגין ואנשי האצ"ל זקוקים גם לספרות מנחמת, מרעיפה, ולא רק באמצעות ספרים שנכתבו על ידי אנשי המשפחה הלוחמת. בראייה היסטורית צורמת יותר העובדה שבלקסיקון הציוני, מאת אפרים ומנחם תלמי, שהפך רב-מכר בישראל של בשנות השמונים, זכה האצ"ל לעמוד בודד; הלקסיקון הנוכחי, שתוכנן לכבוד יום השנה ה-60 להכרזת המרד בבריטים, תורם תרומה חשובה לאיזון התמונה. "לקסיקון אצ"ל" מציע ערכים רבים, מתויגים לפי אישים ואירועים, והוא מקיף גם את מילון הכינויים של האצ"ל וכרונולוגיה מפורטת של כל פעולות הארגון. אמנם אין להישען עליו כמקור היסטורי מדויק - לא משום שהוא מרושל, אלא מכיוון שבדומה לספר תולדות ההגנה והפלמ"ח הוא מלקט את העיקר והטפל כרצונו - אבל הוא עושה חסד עם אותם חיילים אלמונים, שמקומם בהיסטוריוגרפיה הציונית הודר בקפידה.

עמיחי פאגלין, למשל, שנודע בכינויו "גידי", קצין המבצעים של האצ"ל מאז מעצרו של איתן לבני ב-1946, כמעט אינו מוכר לציבור הרחב, למרות שסיפורו מרתק מכל זווית, אישית ומקצועית. פאגלין, אוטודידקט צבאי, עבר מההגנה לאצ"ל לאחר שתוסכל מחוסר המעש שם לטעמו, וגם משום שצבר טינה להגנה לאחר שאחיו נהרג בפעולה השנויה במחלוקת של כ"ג יורדי הסירה שנעלמו בים. הוא זה שתיכנן את הפריצה לכלא עכו ופיצוץ מלון המלך דוד, פיקד על תליית הסרג'נטים הבריטים ופיתח כלי נשק תוצרת בית. בקרב אנשי השטח של האצ"ל הוא היה למיתוס; גריבלדי כחול לבן.

בהסכם שערך בגין עם גלילי ביוני 1948 על גיוס אצ"ל לצה"ל, אף הובטח לפאגלין, לטענת בגין, דרגת אלוף; אבל גיוסו נדחה בשל טיעון קלוש בדבר "אי התאמה רפואית", וזאת בשל חלקו בפרשת אלטלנה. לאחר שנבחר כראש ממשלה ניסה בגין לפצותו ומינה אותו כיועצו לענייני טרור. אולם חודשים ספורים בלבד לאחר שנעשה מבחינתו צדק היסטורי, נהרג פאגלין בתאונת דרכים. סיפורו הלא-מוכר הוא פספוס היסטורי וספרותי גם יחד. מחתרת, כל מחתרת, בכל מקום, היא סיפור מרתק. האצ"ל, מפאת ההיסטוריה המונוליטית שהכתיב הממסד, לא זכה לתיאור צבעוני, רב-גוני ושקול של פעילותו.

מי יודע כי האצ"ל כלל גם גוונים הומוריסטיים (מסוימים) בפעילותו? ברכת הקרב של אנשיו היתה "אבי געזונט" (לעזאזל החיים, העיקר הבריאות), וגם בגין ידע להפגין הומור עצמי: כשפורסמו תמונת ה"מבוקש" שלו על ידי הבריטים, טען כי הם לא היו צריכים להתאמץ כדי לעוות את התמונה; בכל מקרה, בצורתו הטבעית, הוא אפילו מכוער יותר, הסביר.

אצ"ל הארגון הצבאי הלאומי נוסד בירושלים באפריל 1931, על ידי פורשי ארגון "ההגנה" ובראשם אברהם תהומי, שמתחו ביקורת על מדיניות "ההבלגה" של הזרם המרכזי בתנועה הציונית. הארגון דגל בביצוע פעולות תגמול נגד ערבים ומאוחר יותר גם בפעולות נגד שלטון המנדט הבריטי. בין מפקדי האצ"ל היו אברהם רזיאל, יעקב מרידור ומנחם בגין. ביוני 1948 פורק הארגון לפי הסכם עם דוד בן-גוריון, ובאותו חודש גם טובעה אוניית החימוש שלו "אלטלנה"

אבי שילון משלים בימים אלה כתיבת ביוגרפיה על מנחם בגין שתצא לאור בהוצאת עם עובד



מלון המלך דוד בירושלים, לאחר הפיצוץ שביצע אצ"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו