בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להבין את התעוררות הענק האדום

שלושה ספרים חדשים שעוסקים בתולדות סין ובכלכלתה הם עדות לעניין הגובר במערב באימפריה האסייתית; אהרן שי וליאור קודנר על המדינה שבכל יום נהרגים בה 350 פועלים בתאונות עבודה ושמייצרת 5 מיליארד זוגות נעליים בשנה

תגובות

צמיחתה של סין המודרנית עמנואל צ' י' שו. תירגם מאנגלית: עמנואל לוטם.
הוצאת שוקן, 684 עמ', 175 שקלים

סטילוול - אמריקאי בסין 1911-1945 ברברה טוכמן. תירגם מאנגלית: מרדכי ברקאי.
הוצאת דביר, 601 עמ', 98 שקלים

לאחרונה אנו עדים לפריחה אקדמית יוצאת דופן בארץ בכל הקשור ללימודי מזרח אסיה וללימודי סין במיוחד. מאות סטודנטים שוקדים על לימודי תרבות סין, שפתה, ההיסטוריה שלה, כמו גם האתיקה והדת העממית, המהווים את לב לבה של חברה עתירת שנים ומסורת זו.

תופעה זו מאלפת במיוחד לנוכח המשבר הפוקד את מדעי הרוח באוניברסיטאות בארץ ובייחוד הרישום המאכזב למחלקות ללימודי היהדות. ביקוריו של הדלאי לאמה בישראל וההתעניינות חסרת התקדים בבודהיזם, שלא לדבר על התיירות "הרוחנית" (בחלקה) של ישראלים באסיה, הם דוגמאות למהפכה אינטלקטואלית המתחוללת בספירה הרחוקה מעין התקשורת. לאור כל זאת, הוצאתם לאור בעברית של ספרים רבים העוסקים ברבדיה השונים של התרבות הסינית אינה מפתיעה.

שני הספרים שלפנינו, שתורגמו עכשיו לעברית, הם ללא ספק ספרים קלאסיים שעל כל המתעניין בסין להכיר; שניהם יצאו לאור באנגלית בשנת 1970 ומייצגים, מטבע הדברים, נראטיבים בני ארבעים שנים ויותר. אין למצוא בהם מגמות הנובעות ממחקרים חדשים ומעמיקים יותר או מתהפוכות פוליטיות גלובליות, כגון תבוסת ארה"ב בוייטנאם.

ספרו של עמנואל שו, "צמיחתה של סין המודרנית" (שעודכן בשנת 2000), הוא ספר מאתגר והיקף יריעתו מרשים. הוא מתחיל בתולדות סין תחת שלטון שושלת הצ'ינג, היא שושלת המנצ'ואים במאה ה-17, ממשיך בתקופה של הסחר המערבי עם סין, מלחמת האופיום, מרידות כגון זו של הטאיפינג, האימפריאליזם בסין וכמובן הרפורמה והמהפכה עד היותה של סין לרפובליקה בשנת 1912. החלק החמישי דן בהתעוררות האידיאולוגית ובמלחמת העולם השנייה. הפרק הראשון של החלק השישי עוסק במלחמת האזרחים ומביא את הדיון לשנת 1949, היא שנת עלייתו של מאו טסה טונג מנהיג המפלגה הקומוניסטית והקמת הרפובליקה העממית של סין.

כאן משום מה החליטה ההוצאה לעצור. פרקים 26 עד 37 (לפי אחת המהדורות האחרונות באנגלית 250 עמודים) הדנים בסין בין 1949 לימינו לא תורגמו כלל. פרקים אלה, הכוללים דיונים בעשור הראשון לרפובליקה העממית של סין, בקרע הסינו-סובייטי, במהפכת התרבות וב"מדיניות הדלת הפתוחה" בהנהגת דנג סיאו-פינג פשוט לא מופיעים במהדורה העברית. אין ספק שקוני הספר הוטעו, שכן לא מעטים סברו בוודאי לתומם כי ספר המכונה "צמיחתה של סין המודרנית" יעסוק גם בחמישים ושבע השנים האחרונות. אם דבר זה לא צוין על כריכת הספר, האם לא ניתן היה לאזכרו בהקדמה להוצאה העברית?

דקדקנותו של שו, ולעיתים אף תובנותיו, מרשימות, גם אם ניתן לערער על גישותיו המחקריות והאידיאולוגיות. כך, למשל, ההסברים שלו לפרוץ מרד הבוקסרים אינם מספקים כלל. אין בספרו גם עיון חודר לעומק הטרגדיה הכלכלית, האקולוגית והדמוגרפית שפקדה את צפון סין, בעיקר את חבל שנדונג ואת מרחבי דלתת הנהר הצהוב וגדותיה העמוקות של התעלה הגדולה, במפנה המאה העשרים.

קרן האור הבולטת במהדורה העברית של הספר הן הערותיו המלומדות של יורי פינס מהאוניברסיטה העברית. לדעת כותב שורות אלה, יכול המתעניין, המכיר את תולדות סין בתקופה הנסקרת בספר, פשוט לקרוא בספר את ההערות אחת לאחת, ללמוד מהן ולזכות אגב כך בעיון במעין משנה ביקורתית נוקבת פרי עטו של העורך המדעי. אכן, תובנותיו של פינס עומדות בספירה מחקרית ואידיאולוגית מרוחקת ואף קוטבית לזו של שו.

ספרה של ברברה טוכמן על סטילוול בסין הוא ספר ידוע ומוכר במערב זה שלושים וחמש שנים, והיה בעבר רב-מכר. הספר כתוב באופן שוטף ומושך, ושוזר, מלאכת מחשבת, את ההיסטוריה של סין מראשית המאה העשרים ועד תום מלחמת העולם השנייה בביוגרפיה יוצאת הדופן של גנרל ג'וזף סטילוול, חייל וסינולוג, קפדן והרפתקן, וללא ספק אדם יוצא דופן. בסיומה של קריירה פתלתלה ובלתי קונבנציונלית מונה למפקד האמריקאי של זירת סין-בורמה-הודו.

כפי שמציינת המחברת בגילוי לב, הספר, מטבע התקופה שנבחרה, "גורם עוול לסין ולעם הסיני", שכן הוא מתמקד בנקודת שפל בהיסטוריה המודרנית שלה. אך אין ספק שעבור המתעניין בסין זהו ספר נחוץ וחשוב. דומה שבלעדי הפרשות העולות בו לא ניתן להבין את התהפוכות בסין בשישים השנים האחרונות. אלה אשר ביקרו בזמנו את המשטר בסין, שכן צביון קומוניסטי היה פסול באשר הוא, האם הפנימו את עומק כשלון המשטר הלאומי? האם ידעו, כפי שמציינת טוכמן, שמחצית מתושבי סין מתו טרם הגיעם לשנתם השלושים! וש-75% מן המיתות בארץ הרחוקה ההיא נגרמו ממחלות שאפשר היה למונען?

ברברה טוכמן מוכרת בישראל בזכות ספריה שראו אור בעברית, ביניהם "התנ"ך והחרב" ו"מצעד האיוולת". ספריה תורגמו לשפות רבות ולאחרונה פרסם משה יגר מאמר מקיף בכתב העת "כיוונים חדשים" עליה ועל זיקתה לישראל. היא היתה היסטוריונית וסופרת מוכשרת ומוערכת. במלחמת העולם השנייה עבדה במשרד לאינפורמציה צבאית בניו יורק ועסקה בענייני מזרח אסיה. כך, אם כן, חברו כישרונה הספרותי ויכולתה המחקרית-אקדמית עם ניסיונה המעשי. עם זאת, יש לציין שבמחקריה לא התמקדה טוכמן בסין בלבד, ולצד היתרון שבדבר, ניכר אף חסרון המתגלם באי-דיוקים ובחדירה מוגבלת לנבכי הסוגיות ההיסטוריות. כל אלה אינם פוגמים בהנאה שבקריאת הספר.

טוכמן מזדהה במידה רבה עם סטילוול ביחסו האוהד לסין, בתקווה שטיפח בזמנו שסין תחת המשטר הלאומי תפרוץ ותצליח. אך כגודל התקוות כך היתה לימים הביקורת שהלכה וגאתה והייתה לסלידה מצ'אנג קאי-שק שהנהיג משטר מושחת ובלתי יעיל. "בור גמור באשר למשמעותה של מוכנות צבאית (...) מתעסק בשטויות", כינה סטילוול את צ'אנג קאי-שק. היו אמריקאים לא מעטים שבאותם ימים היללו את הישגי הקומוניסטים וזאת מבלי לחדור לעומקי האידיאולוגיה המרקסיסטית. הם, כסטילוול, ראו בקומוניסטים הסינים מתקנים אגראריים, פרי תופעה מקומית גרידא. נראה שההתלהבות מהקומוניסטים נבעה בעיקרה מהשוואת הישגיהם לכישלון הקולוסלי של המשטר הלאומי.

פן חשוב שהספר חושף לפני הקורא העברי הוא הפן האסיאני של מלחמת העולם השנייה. הגישה האירופוצנטרית האופפת אותנו ביחס לאותה מלחמה מגמד ומערפל במידה רבה את חשיבותה של המערכה במזרח. יש לזכור שעבור ארה"ב היתה זו החזית המרכזית תקופות ממושכות.

כאמור, יש כיום בישראל עשרות רבות של יודעי סין ושפתה. חבל על כן שההוצאה לא טרחה להתייעץ ולו עם אחד מהם על מנת שיערוך את הספר מדעית ויאיר את עיני הקורא בסוגיות היסטוריות ותרבותיות שאולי סתומות לקורא המצוי. אך חשוב מכך, היה צורך להיוועץ באשר לתעתיק הנכון והראוי לעברית של השמות והמושגים בסינית. אין כל טעם להשתמש בתעתיק הסיני הלטיני ולהופכו לאותיות עבריות מבלי להבין את שיטת ווייד-ג'יילס. על המתרגם להכיר את מכמניה ורזיה בדיוק כפי שהעושה במלאכת תעתיק מצרפתית לעברית אינו יכול להיעזר בהיגוי האנגלי כמכשיר שהרי אז ה"שאנז אליזה" לא יהיה אלא "שאמפסאלייזס". אכן, מה הואלנו שהתקדמנו כה הרבה בתחום חקר אסיה ולשונותיה, אם המו"ל של ספר חשוב זה מתעלם מהצורך בהסברים מדעיים ומציג לפנינו שמות שגויים המעוותים את ההיגוי? בהסתייגויות הנזכרות לעיל יש לברך על הוצאתם לאור של שני ספרים חשובים אלה. ------------------------------------------------------------

אהרן שי הוא פרופ' להיסטוריה וללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת ת"א ומחבר הספרים "סין - ממלחמת האופיום עד יורשי מאו", ו"סין במאה העשרים"




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו