עשהאל אבלמן
עשהאל אבלמן

בשעה 5:12, לפנות בוקרו של ה-18 באפריל 1906, זיעזעה רעידת אדמה בעוצמה של 8.3 דרגות בסולם ריכטר את העיר סן פרנסיסקו. הרעש נמשך כ-45 שניות. על אף התמוטטותם של כמה בניינים, פריצתן של כמה דליקות וקריסתן של תשתיות התקשורת והמים לא היו סימנים לכך שמדובר באסון יוצא דופן בחומרתו. תושבים רבים אף לא התעוררו משנתם בשל הרעידה. המציאות החלה להשתנות כאשר כוחות כיבוי האש, שסבלו מהעדר מוחלט של אספקת מים, נכשלו בניסיונותיהם להשתלט על כחמישים מוקדי השריפה שהתלקחו במקומות שונים.

משלא כובו, נהפכו השריפות המקומיות לתבערה אדירה ולא נשלטת שהשתוללה במשך שלושה ימים והשמידה חלקים רבים של עיר הנמל הגדולה. למעלה מ-28 אלף בניינים עלו באש והתמוטטו, אלפי בני אדם נלכדו בהריסות ולמעלה מ-500 מהם מצאו את מותם (זה המספר הרשמי, יש הערכות כי היו למעלה מ-3,000 חללים). בימים שלאחר האסון ניכרה האנדרלמוסיה בעיר. קרוב לרבע מיליון תושבים נותרו חסרי בית ופונו למחנות ארעי שהוקמו בשטחים פתוחים. ברחובות ההרוסים התנהלו קרבות קטלניים בין כוחות המשטרה לבין חבורות של בוזזים שפשטו על הריסות בתי המגורים והעסק. זה אסון הטבע הגדול ביותר שפקד אי-פעם עיר מרכזית בארצות הברית.

היומון העברי היחיד שנדפס בווילנה ב-1906 היה עיתון "הזמן". זה היה ערוץ תקשורת מרכזי שסיפק לאלפי קוראיו מידע על ההתרחשויות היומיומיות שאירעו ברוסיה ובעולם כולו. בעמודיו הפנימיים של גיליון 20 באפריל, שהיה יום שישי, הופיעו ידיעות ראשונות על האירועים בסן פרנסיסקו וכך נכתב בהן:

"כי היה רעש הארץ ואחדות ממחלקות העיר חרבו. אלפי אנשים אבדו. הזועה שברה צינורות המים והגז. בערה גדולה מאד פרצה, בית המועצה שבעיר אשר הוציאו עליו 7 מיליוני דולרים היה כולו לחרבה. בתים רבים נפלו ויהיו לקברים לאנשים. בשלוש שעות אחרי הצהרים פרצה אש לוהטת במהירות בכל טור הבתים שעל החוף. העיר היא בסכנה להיות כולה לחרבה (...) נותצים עתה את הבתים למען לא תפרוץ האש הלאה. פטרולים הולכים ברחובות ומצווים הם לירות על השודדים, אשר ימצאו במקום הרשע...".

ביום שני, 23 באפריל, הובאה ב"הזמן" סקירה קצרה על דמותה של סן פרנסיסקו שנחרבה. הקורא העברי למד כי העיר היא "מרכז המסחר בקליפורניה" וכי יש בה כ-400 אלף תושבים. עוד הוסבר בסקירה כי "הסביבה היא יפה" וכי "מזג האקלים הרך והנעים, הצמחים הגדולים והנפלאים הועילו לא מעט להפרחת העיר". לקראת סיום הופיעו כמה פרטים על חיי התרבות בעיר: "על מצבה הקולטורי (...) אפשר לשפוט ממספר סופרי ההשכלה והמדעים שאבדו יחד בעת החורבן. בה היו: אקדמיה למדעים (...) 33 ביבליאטיקאות, 11 טיאטרונות, ארבעים בתי חולים ושלוש מאות וי"ט מוסדות חסד שונים".

הדיווח המפורט ביותר של "הזמן" על רעידת האדמה בקליפורניה הופיע במהדורת יום שלישי, ה-24 לאפריל: "עוד אי אפשר להעריך בקירוב את כל כמותה של הקטסטרופה האיומה בקליפורניה. לפי שעה משערים, כי מספר הנפשות שאבדו בסן פרנציסקה לבדה הוא כחמשת אלפים (...) סן פרנציסקה, עיר המרכולת הגדולה לחוף האוקינוס השוקט נהרסה כולה. נזק הממון והרכוש עולה לערך שלש מאות מליון דולר (...) האש עברה כבר אל רחובות העשירים, אשר שם עומדים ארמונות המיליונרים. כל הרחובות הנהדרים האלה נהפכו לים זועף של אש ועשן (...) מחוסר מים ומנדודי שינה הוכו יושבי העיר בשגעון. רבים שוכבים בבתיהם בתרדמת מהומה (...) אנשי העיר נסים מפני להבות האש אל תוך הים, הרבה נטבעו בגופם (...) אין כל תחבולה להשקיע את האש. הרעב הולך וחזק (...) למרות השמירה המעולה מצד הפוליציה שודדו בתים רבים. דלתות בתי היין נשברו והרבה שיכורים ופוחזים שכבו שיכורים בחוצות. המספר המדויק של ההרוגים לא יודע לעולם. בהריסת בית המשוגעים נהרגו כמאתיים וחמישים משוגעים ויתרם נמלטו והם תועים בסביבות העיר ועושים שערוריות (...) נחרבו גם אוצרות אמנות שאין להם תמורה. בכל מדינות אמריקה אוספים נדבות בעד קורבנות הקטסטרופה (...) המילירדר רוקפיליר נדב מאה אלף דולר (...) באהלים שהוקמו בעד הפליטים מסן פרנציסקה פרצה מחלת הטיפוס ומחלת האבעבועות. מפחדים מפני התפרצות אפידמיה".

בשנת 1906 היה הלל צייטלין (1871-1942) חבר המערכת הראשית של "הזמן" ובעל טור מרכזי שהופיע פעמים רבות בעמוד השער. רשימותיו של צייטלין, שהיו פופולריות מאוד, עסקו בעניינים אקטואליים וכן בסוגיות פילוסופיות ובביקורות ספרים.

בימים ההם היה שרוי צייטלין, איש העיתונות העברית בן השלושים וחמש, בעיצומה של מהפיכה רוחנית פנימית. ימי ילדותו עברו עליו בסביבה חסידית אולם כנער נקלע למשבר רעיוני חריף שהוביל אותו למצב של "כפירה" ו"ספקנות קיצונית בענייני אמונה" (כהגדרתו ברשימה אוטוביוגרפית ב-1928). בשנים הראשונות של המאה העשרים, בעקבות עיונו בכתבים הפילוסופיים של ניטשה ולב שסטוב וכן בהשפעתם של הפוגרומים הגדולים שפגעו ביהודי רוסיה בשנת 1905, הלך צייטלין ונטש את "הכפירה" ו"הספקנות" וגיבש לעצמו השקפת עולם דתית, מיסטית ואפוקליפטית. הדברים שכתב צייטלין על רעידת האדמה בסן פרנסיסקו שופכים אור על השקפת עולמו החדשה באותם ימים.

ימים ספורים לאחר הידיעות על רעידת האדמה הגדולה פירסם צייטלין רשימה ארוכה שכותרתה, "שיחות קטנות על עניינים גדולים". "חפץ אני לטייל עמכם ארוכות וקצרות על האסון בסן פרנציסקה", כתב. במשך הרשימה ביקש צייטלין לברר מה יכול האדם המודרני, בן ראשית המאה העשרים, לומר על משמעותם של חייו לנוכח האסון הגדול בסן פרנסיסקו.

הוא טען כי בני אדם רבים עוסקים בעניינים לאומיים וחברתיים, אולם קבל על כך כי אין מי שמדבר על "גורלו של האדם, מהותו, תוכן חייו (...) ראשיתם וסופם, מטרתם ותכליתם, עיקרם ומרכזם" ואין מי שמנסה לברר "חיי האדם מה הם? מאין הם? למה הם? מה כל זה הרעש? למה הם כל אלה הרעות והזועות?"

צייטלין כתב כי בני אדם רבים דיברו על האסון בסן פרנסיסקו: "הכל יודעים אותו והכל עוברים עליו כמו שעוברים על איזה מכשול קטן אשר יקרה ברחוב. מזכירים את המאורע, מספרים את פרטיו-ודי. יודעים שהיה מעשה רעידת הארץ ביום פלוני, בשעה פלונית, במקום פלוני ושבים עוד הפעם אל הפוליטיקה". לדעתו של הפובליציסט-הפילוסוף לא היתה משמעות אמיתית לכל הדיבורים הללו, הוא טען שיש ללמוד משהו עמוק, רוחני ומהותי מהאירוע החמור והראה כי קיים תקדים היסטורי ללימוד מעין זה:

"והנה מאורע איום כזה קרה, לפני מאה וחמישים שנה ואז הבהיל את כל המוחות, הכניס ספיקות מרים, הועיל לפשט את העקמומיות שבלב, צרף, טהר וזקק את הדעות ואת המחשבות. מכוון אני למהפכת ליסבון שהיתה בשנת 1755. מהפכת ליסבון חוללה מהפכה גדולה ברוח...".

צייטלין הסביר כי רעידת האדמה שהתרחשה בליסבון באמצע המאה השמונה עשרה הובילה למהפיכה מחשבתית משמעותית בעולם התרבות האירופית: "המעבר היה אז מהשקפה תיאולוגית להשקפה מדעית, ממושגי הצדקה והחטא, השכר והעונש למושגי ההכרחיות (...) החוקיות". החל מאותו הרגע שהבינו אנשי רוח נאורים כי לא ייתכן שחטאיה של ליסבון (שנחרבה) רבים יותר מחטאיה של פאריס שנותרה עומדת באושר על תלה, קצרה היתה הדרך לשלילת ההשקפה הדתית על אודות השגחה עליונה הפועלת בעולם על פי כללים של שכר ועונש. תחת האמונות הישנות עלו אז השקפות חדשות שהסבירו כי אלוהים הוא "עריץ" וכי הטבע פועל בדרך עיוורת. בורא העולם, אם קיים הוא, אינו משגיח על בריותיו ועל האדם המבקש להתמודד עם המציאות לדעת כי הדרך אל האושר עוברת דרך מאבקו לעצמאות מחשבתית ולשליטה בטבע. צייטלין הציג את עלייתם של השקפות אלו כמהפיכה חילונית-רציונליסטית, שסימלה את סופם של ימי הביניים ואת ראשיתה של "עת חדשה".

והנה, על פי צייטלין גם מהפיכת סן פרנסיסקו צריכה לעורר תגובה רוחנית בקרב בני אירופה, אולם התגובה צריכה להיות הניגוד הגמור של המסקנות שהוסקו באמצע המאה השמונה-עשרה. במטרה להבהיר את כוונת דבריו המשיך צייטלין לשרטט בראשי פרקים את ההיסטוריה של האמונות והדעות באירופה המודרנית.

התגובה החילונית שנוצרה בעקבות הרעש בליסבון היתה ריאקציה מוכרחת "לעול התיאולוגי הקשה של ימי הביניים". האדם האירופאי החל להשתחרר מאזיקיו הרוחניים, "גברה ממשלת השכל". מעמסה כבדה הוסרה מעל המחשבה האנושית ואמונה חדשה נכנסה ללבות בני האדם. השליטה בעולם, כך האמינו כעת, נתונה בידי בני אנוש ומאמץ גדול יוביל להישגים ולאושר אינסופיים. עתידו של האדם עשוי להיות: "שמש אשר לא תשקע ופרחים אשר לא יבלו".

אולם השנים הרבות שעברו על אירופה מאז אותם ימים הוכיחו כי האמונה שהאדם תלוי רק בעצמו הכזיבה: "מני אז עברו תקופות רבות ושונות. האדם עלה ונפל וכבר הספיק לאכול מפרי עץ הדעת ולטעום את כל מרירות המוות". הטענות הנאורות כי "האדם הוא כל יכול, שבכוחו לשנות ולסדר את הכל כחפצו, שבמלחמת האדם עם הטבע הוא המנצח, שהאדם לפי טבעו נושא בקרבו את האושר המוחלט", כל אלו התגלו כ"אמונה ילדותית".

הלל צייטלין הסביר כי רעידת האדמה של 1906 היא קריאה לריאקציה חדשה. הרעש הגדול הוא קול שאונו של פעמון ההיסטוריה המודיע כי הגיע זמנה של מטוטלת הרעיונות הגדולה לנוע:

"מה אנו ומה חיינו אם דיה לאיזה מקרה להרוס את כל בניין האושר אשר אנו בונים ביגיעה אין קץ במשך מאות שנים? האם לא שחוק ילדים הוא כל הבניינים שאנו בונים וכל אלו הדברים שאנו נלחמים בשבילם ושופכים איש את דמי רעהו? (...) אסון סן פרנציסקה מספר הרבה למי שלב לו לחוש ולהרגיש (...) קול קורא מתהום: הרי לכם כל הבניין שלכם, כל האושר שלכם, כל הביטחון אשר אתם בוטחים! ואז בעת אשר צעקת תהום תרגיז את האדם (...) יש אשר יבקש את 'העריץ' אשר מאס בו (...) אליו ישא עין, אליו יהמה ליבו, אותו תשאל נפשו".

הנה כך, בעקבות חורבנה של עיר נמל גדולה בצדו השני של העולם, קרא הלל צייטלין לשובו של האדם המודרני והרציונלי, יציר הנאורות והמודרניות, אל תפישה דתית המחזירה לעולם הרוח האנושי את אלוהים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ