בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של משחק השחמט החשוב בהיסטוריה

איסלנד, 1972. המלחמה הקרה בשיאה. בוריס ספסקי, אלוף העולם הרוסי, מחכה לגאון השח האקסצנטרי מארה"ב, בובי פישר, להתמודדות בין המזרח למערב

תגובות

בובי פישר יוצא לקרב דייויד אדמונדס וג'ון איידינאו. תירגם מאנגלית: שמעון בוזגלו,
ספרי עליית הגג, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 409 עמ', 88 שקלים

השחמט מעורר לעתים תחושה של מסתורין שקשה לעמוד על טיבה; העובדה שכלליו פשוטים יחסית עומדת כביכול בסתירה לאפשרויות המתמטיות האינסופיות הגלומות בו. יש יותר ממיליארד דרכים שבהן יכול משחק שח להתפתח לאחר חמישה מסעים בלבד. משחקי שח הם כמו פתותי שלג: אף אחד מהם אינו זהה לחלוטין למשנהו. משחקי שח דגולים הם ייחודיים ומעוררי התפעלות כיצירות האמנות הנשגבות ביותר. לואיס קרול, שטפן צווייג, ולדימיר נבוקוב, אדגר אלן פו וסופרים רבים נוספים כתבו סיפורים המגלים הערצה עצומה למשחק, ולא פחות מזה לשחקנים.

ספרם של אדמונדס ואיידינאו יכול להיחשב אף הוא כסיפור שח, אלא שאין זה סיפור בדיוני; "בובי פישר יוצא לקרב" מתאר את האירועים שסבבו את אליפות העולם שנערכה ברייקיאוויק, בירת איסלנד, ב-1972, ושבה נטלו חלק בוריס ספסקי, אלוף העולם הרוסי, ובובי פישר, האמריקאי הטוען לכתר. זו היתה אליפות העולם הידועה ביותר בתולדות השח, תחרות שמשכה את תשומת לבו של העולם כולו, ושכוחות רבים ועלומים פעלו בה. אדמונדס ואיידינאו חושפים (בעזרת צוות חוקרים גדול) את הכוחות הללו בפירוט ובכישרון, והתוצאה היא ספר מהנה ביותר, שגם מי שאינו בקי ברזי השחמט יתענג עליו מאוד.

תשומת-הלב חסרת התקדים שמשכה אליפות העולם ב-72' נבעה, ללא ספק, גם מההקשר הפוליטי שבו התרחשה: המלחמה הקרה היתה בשיאה, והיריבות בין שני הגושים התבטאה כמעט בכל תחום. עליונותם המוחלטת של הרוסים בענף זה, שנמשכה 24 שנים רצופות, ושהוכיחה, לדעתם, את עליונותה האינטלקטואלית של השיטה הסובייטית, עמדה בפני איום ממשי לראשונה בתולדותיה. האיום הגיע בדמותו של צעיר יהודי מברוקלין, גבה-קומה וגמלוני, שבילה את רוב שנות ילדותו במועדוני השחמט של ניו יורק וניצח באליפות ארצות הברית כשהיה בן ארבע-עשרה בלבד - הצעיר ביותר אי פעם. הוא היה גם הצעיר ביותר בהיסטוריה של המשחק שזכה בתואר "רב אמן בינלאומי", בהיותו בן חמש עשרה.

פישר גילם את הסטריאוטיפ (שהוא היה אחראי במידה רבה על עיצובו) של גאון השח האקסצנטרי. היתה לו, ככל הנראה, אישיות גבולית, אובססיבית ופרנואידית, שהתבטאה בתלונות בלתי פוסקות ובהצבה של תנאים כמעט בלתי אפשריים לפני מארגני התחרויות שבהן השתתף. היתה לו ביקורת על עיצוב הכיסאות, על התאורה ועל לוח המשחק. עיקר תלונותיו נגעו לכסף: פישר סבר תמיד שהסכומים המוצעים לו כתשלום הם צנועים מדי. הוא אמנם טען פעם, "אני לא מאמין בפסיכולוגיה. אני מאמין במסעים טובים", אבל התנהגותו הפסיכוטית-למחצה עירערה לא אחת את יציבותם הנפשית של יריביו. ארתור קסטלר (שסיקר את אליפות העולם באיסלנד) טבע את המונח "מימופיל" בהתייחסו לפישר: "מימופיל הוא מין הכלאה: תערובת בין מימוסה לפיל. בן המין הזה רגיש כמו מימוסה כשזה נוגע לרגשותיו, ובעל עור של פיל כשהוא רומס את רגשות הזולת" (עמ' 55).

פישר כמעט שלא הגיע לתחרות ברייקיאוויק, והסתתר בביתו של ידיד בקווינס. אינספור ניסיונות שכנוע עלו בתוהו, עד שלבסוף הגיעה שיחת הטלפון המפורסמת שנפתחה במלים: "כאן השחקן הגרוע ביותר בעולם מדבר עם השחקן הטוב ביותר בעולם". הדובר היה היועץ לביטחון לאומי, הנרי קיסינג'ר. השיחה לא נמשכה זמן רב, ופישר התרצה, באומרו: "החלטתי שהאינטרסים של מדינתי גדולים יותר משלי" (עמ' 192).

אין צורך להגזים בחשיבותה של השיחה. ספק אם רק רגשות פטריוטיים הם שהביאו את פישר לעלות על המטוס לרייקיאוויק. למרות כל משוגותיו, פישר רצה לשחק עם ספסקי (הוא היה משוכנע ביכולתו לנצח) ולא עמד לוותר על הפרסום והכסף שנלוו לתחרות. קיסינג'ר עצמו מספר, בדיעבד, כי לא היתה זו שיחה רשמית, וכי איש לא הטיל עליו לשכנע את פישר לטוס לרייקיאוויק. הוא רצה רק ש"פישר יידע שממשלתו מאחלת לו הצלחה. שאני מאחל לו הצלחה".

בסופו של דבר, ולאחר שהסכום בקופה גדל בעוד 50,000 ליש"ט (שנידב המיליונר הבריטי חובב השחמט, ג'יימס סלטר) הגיע פישר לאיסלנד ב-4 ביולי. המשחק הראשון באליפות נפתח ב-11 ביולי, אבל ללא פישר. ספסקי הזיז את הרגלי שלו וחיכה. כעבור שש דקות מורטות עצבים נכנס פישר לאולם ועלה על הבמה לקול תשואות הקהל.

במשחק הראשון הפסיד פישר בעקבות טעות שהותירה את רוב הפרשנים אובדי-עצות. מצב רוחם של הרוסים היה מרומם. פרשן רוסי אחד טען שטעותו של פישר (שאף שחקן מנוסה לא היה נכשל בה) היתה "דוגמה חיה לניפוץ המיתוס של פישר כמחשב" (עמ' 219). פישר עצמו מלא טענות כרימון. במיוחד מפריעים לו רחשי מצלמות הטלוויזיה באולם. למשחק השני, ב-13 ביולי, פישר אינו מגיע. ספסקי ממתין כארבעים דקות תמימות ליריבו. בינתיים, בשיחות טלפוניות, דורש פישר שיסלקו את כל המצלמות, וכן שיאפסו את שעונו. ועדת התחרות מסרבת, וספסקי זוכה בניצחון טכני.

מצבו של פישר בכי-רע, והוא מוסיף להתלונן על תנאי המשחק. הכל חוששים שיעזוב את איסלנד ויוותר על התחרות. לאחר משא-ומתן נוסף (ושיחת עידוד נוספת עם קיסינג'ר), נעתר פישר, והמשחק השלישי נערך בחדר צדדי מאחורי הבמה הראשית, ללא קהל ועם מצלמת טלוויזיה אחת במעגל סגור. משחק זה היה נקודת התפנית של האליפות: למרות שספסקי כבר הוביל 0-2, פישר ניצח בקלילות, וניפץ את ביטחונו העצמי של אלוף העולם. המשחק הבא הסתיים בתיקו, ובמשחק החמישי השווה פישר את התוצאה (2-2). לאחר 21 משחקים זכה פישר באליפות והפך, לדעת רבים, לשחקן השחמט הגדול ביותר בכל הזמנים. ספסקי שב לרוסיה והתקבל בקרירות על ידי השלטונות (נאסר עליו לצאת את המדינה למשך שנתיים, כך שלא היה ביכולתו להתמודד בתחרויות בינלאומיות). פישר חזר למולדתו כמנצח, אבל לא שב לזירה הבינלאומית כדי להגן על תוארו.

העובדה שבובי פישר אינו נמצא בין המרואיינים בספר (בניגוד לספסקי, לקיסינג'ר ולרבים אחרים) מעוררת תמיהה, ואף לא ניתן לה הסבר כלל. אלא שספק אם יש בכך חיסרון ממשי: גם לו הצליחו המחברים לראיין את פישר (והדעת נותנת שניסו ונכשלו), קשה להניח שהיתה בכך תרומה משמעותית לספר. פישר של ימינו הוא עבדקן תמהוני, המקדיש את עיקר זמנו להפצת דעותיו בגנות ארצות הברית. לאחר אסון מגדלי התאומים הכריז כי "ארצות הברית קיבלה את מה שהגיע לה".

פישר היהודי הוא אף אנטישמי מוצהר, ש"התקבע בלימוד טרקטטים אנטישמיים" כ"פרוטוקולים של זקני ציון" ו"מיין קאמפף". עוד לפני התחרות העיר קסטלר: "בובי הוא גאון, אבל כתועמלן של העולם החופשי הוא עושה עבודה הפוכה" (עמ' 338). ככל הידוע, גם יכולותיו הגאוניות בשחמט נעלמו, ורק משחקיו מן העבר (שרבים מהם ניתנים לשחזור באתרי אינטרנט שונים) מהווים עדות נצחית לגדולתו.

יקי מנשנפרוינד הוא דוקטורנט בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה



בובי פישר (מימין) ובוריס ספסקי בהתמודדות ביניהם באיסלנד, 1972



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו