יעל דר

מעשה בשרביט קסמים נירה הראל. אייר: דני קרמן. הוצאת עם עובד, 28 עמ' לא ממוספרים, 59 שקלים

אף כי שני הגיבורים בספרם החדש של נירה הראל ודני קרמן הם שאולי החולה וסבתו - הגיבורה האמיתית היא היצירה עצמה, ותכונתה העיקרית: אמון יצירתי רב בין שני דובריה ונדיבות אוהבת כלפי קוראיה. הדיאלוג המרתק בין המלים לתמונות, מעשה הפרשנות המורכב ופוטנציאל "ההמראה" מהקונקרטי אל הפנטסטי, וגם אופי היחסים בין היוצרים לקוראיהם - כל אלה נוכחים מאוד בסיפור והופכים אותו לאמירה מרתקת על ייחודה של ספרות הילדים כערוץ ביטוי אמנותי.

הסיפור הוא פשוט, ובנוי על עיקרון קומי שהטכנולוגיה הסלולרית מספקת לנו: שיחת טלפון ארוכה בין שני משיחים רחוקים לכאורה, שמופרעת בדפיקה בדלת אצל אחד מהם, ב"רק רגע, דופקים בדלת", ובפגישה מחויכת ונעימה.

כך קורה גם כאן: שאולי חולה בבית ומשוחח עם סבתא בטלפון. גרונו כואב וסבתא מציעה שיאזין לסיפור על שרביט קסמים. דני קרמן, בציירו סבתא מאוד דומה לנירה הראל עצמה, מזמן כבר בשלב מוקדם זה בסיפור רמז אפשרי לכך, שכדאי לעשות זיהוי בין הסבתא המספרת בספר לבין היוצרת שמחוצה לו.

הסבתא המאוירת נראית בוחשת בידה האחת בסיר גדול ובידה השנייה מחזיקה טלפון נייד, ועל פניה מבט הרפתקני. ברור שהיא רוקחת משהו, ולוא דווקא את התבשיל שעל הכירה. היא מספרת לשאולי סיפור על קוסמת שממהרת לנסיך שאו-לין משום ששמעה שהוא עצוב. בדרכה היא נתקלת במכשולים רבים: יער עבות, שני נמרים מאיימים, דרקון שחוסם את דרכה של המרכבה שלה. הקוסמת יכולה לכולם בעזרת שרביט הקסמים שלה, מגיעה בשלום לארמון מצלצלת בפעמון, כאשר "סבתא, חכי תפסיקי לספר, מצלצלים בדלת", מפסיק אותה שאולי. והסוף כמובן ידוע.

אלא שזהו רק חלקו האחד של הסיפור. במהלכו מצייד אותנו דני קרמן, בעבודה מעולה באמצעות שתי טכניקות ציור שונות, בשתי פרשנויות שונות לחלוטין לסיפורה של סבתא. למשל בכפולת העמודים שבה כתוב, "קשה היה לקוסמת ללכת ביער. בזהירות פילסה דרך בין הצמחים. בוססה בבוץ, נדקרה בחוחים", יש שני ציורים. הציור מימין מראה לנו בצבעים מונוכרומיים שקופים מעט את סבתא ומטרייה בידה, מפלסת דרכה בעיר גדושה ותזזיתית. משמאל, בגואש צבעוני, ובאותה קומפוזיציה בדיוק, מוצגת הקוסמת צועדת זקופה בין עצי היער.

כפל הפרשנויות מצחיק מאוד לעתים. למשל בכפולה המספרת כי "לפתע הבחינה בגזע של עץ עבה, מפותל וכמו מנצנץ. נעמדה רגע בדיוק ממול ]...[ שלחה את ידה והנה אוצר. לקחה מכל טוב, זהב ופנינים, פתחה את התיק ושמה בפנים".

מימין, בטכניקה המייצגת "מציאות", עומדת סבתא ליד הכספומט. משמאל, בטכניקה שמייצגת את הדמיון, ושוב בדיוק באותה קומפוזיציה, הקוסמת רודה פנינים מתוך גזע עץ חלול.

וכך, לאט לאט, אנו זוכים להבין את תהליך היצירה של סבתא, ובעצם את תהליך היצירה עצמו: מתוך הסצינות הפרוזאיות שסבתא (הראל) נמצאת בהן, בדרכה לנכדה האהוב, היא ממריאה לפנטזיה.

בין לבין, באמצעות אותו זיהוי של סבתא המספרת עם הראל הסופרת, מתייחס הספר גם לעניין נוסף: הזיקה ההכרחית בין הספר למאזיניו. בלעדי שאולי החולה לא היה נברא הסיפור. האוזן הקשובה שלו היא שהולידה את סיפורה של סבתא. וממש כמוהו, גם הקוראים הצעירים הם שהופכים את הספר לחוויה אמנותית.

למעשה אין זה מפליא שיצירה משותפת זו של הראל וקרמן, שני יוצרים מוכרים ומוערכים מאוד, עוסקת בעניינים ארס-פואטיים מובהקים. בחמש השנים האחרונות הם מנהלים יחד את אתר האינטרנט "דף דף", העוסק בפניה הרבים של ספרות הילדים, ופונה לילדים ולמבוגרים. בהזדמנות זו כדאי לספר כי באתר יש חמישה מדורים לילדים: קטעי ספרים ופעילויות שמציעים הראל וקרמן, מדור סופרים, מדור "מוזיאון", שמציג תערוכות של מאיירים, מדור שאלות ותשובות בנושאים מגוונים, ומדור מועדונית, שבו הראל מנהלת חוג כתיבה וקרמן מנהל חוג יצירה. בנוסף מוקצים מדור מיוחד למורים וספרנים ומדור נפרד להורים ובו הרבה מידע על ספרים, חדשים וישנים. האתר, שנרשמות בו עשרות אלפי כניסות בחודש, נתמך על ידי "מרכז ההדרכה לספריות בישראל".

אין ספק שהספר הרוויח מהעבודה המשותפת הזאת, מהערכה הדדית שנלווית לה והעניין המשותף ברזי ספרות הילדים בכלל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ