טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם של בבל שונה מכל העולמות שאנו מכירים

"הלוויתן מבבל", ספרה החדש של הגר ינאי, אמור להיות הראשון בסדרת ספרי פנטסיה מקוריים, ומסמן אולי את מקומו החדש של הז'אנר בספרות העברית

תגובות

הלוויתן מבבל הגר ינאי. הוצאת כתר, 317 עמ', 79 שקלים

ז'אנר הפנטסיה זוכה כיום לפופולריות גדולה בהרבה מז'אנר המדע הבדיוני; אולי כי נושאיו פשוטים באופן יחסי וגם על-זמניים, וקוסמים הן לילדים והן למבוגרים - בניגוד לנושאי המדע הבדיוני שרק נעשים מסובכים, מתוחכמים ו"כבדים" יותר מעשור לעשור. בספרה "הלוויתן מבבל" יצרה הסופרת הגר ינאי עולם פנטסיה חדש ומרשים, שאמור להמשיך ולהיות מסופר בכמה ספרי המשך, ופותח סדרת פנטסיה חדשה בעברית.

אחד מדגמי הסיפור הבסיסיים ביותר בסיפורי הפנטסיה הוא של אנשים מעולמנו, לעתים מבוגרים, לעתים ילדים (אך תמיד אנשים חסרי כל כוח וחשיבות בעולמנו), המגיעים לעולם אחר ומגלים להפתעתם כי נעשו לחשובים מאוד. עד כדי כך חשובים, שהם יכולים לחרוץ גורלות של עולמות שלמים. ספרה החדש של ינאי עושה שימוש בדיוק בדגם הזה.

"הלוויתן מבבל" מספר את סיפורם של יונתן ואלה (ולשם "אלה" יש מן הסתם חשיבות), ילד ונערה בת 15 המגיעים בדרך מסתורית לעולם מקביל, העולם של אימפריית בבל. עולם זה מקביל לכאורה לבבל הקדומה - או יותר נכון לעולם המיתולוגי של בבל. "עולם בבל" נמצא אלף שנה לאחר המלחמה המתוארת באפוסים הבבליים, בין תיאמת התהום בוראת היקום ובני האדם, ובין בני האדם המתמרדים אשר מגינם ופרי יצירתם הוא האל הנורא מרדוך.

בהווה של הסיפור נשלטת בבל בידי המלך בלשצר והממלכה כולה סובלת ממגיפת הכתמים השחורים; את המגיפה רודפת מועצת ה"אחשדרפנים" השולטת בממלכה בחרי אף, ומשעבדת את כל מי שנמצא עצוב (וכך חשוד כלוקה במחלה). כנגד האחשדרפנים יוצאים מורדים, החולמים על היום שבו יגיע המנהיג "הילל בן שחר" (כשמו של המורד באלוהות בספר ישעיהו, שהפך אחר כך לבסיס לסיפור השטן ומרידתו באלוהות) שינהיג אותם כנגד השליט. בתוך כל הסבך הזה מסתבכים הילדים, שמתחברים עם יורשת העצר של בבל, נין אורמוז, ועם השד פאוזזו (שהוא במקרה השד שהשתלט על גיבורת הספר-סרט המצליח "מגרש השדים"), יצור סימפטי והומוריסטי וכלל לא מאיים.

במהלך הסיפור הופכת העלילה במפתיע מפנטסיה רגילה למדע בדיוני, כאשר הילדים מגלים כי מדובר בעולם מקביל קרוב לעולמנו, אחד מני רבים שחברת תרופות ענקית מצאה את הדרך אליו ונמצאת בקשר עם מנהיגיו. ניסוייה של חברת התרופות גרמו ליצירת יישות מפחידה ואיומה, "הלוויתן", שמאיים (אולי) להשמיד את כל העולמות, או לפחות כך זה נראה כרגע. בסוף הספר פורץ קרב גדול בין מפקדת צבאות בבל ובין הנערה אלה, המרד מתחיל וההמשכים לספר (לפחות שניים מתוכננים) עוד יבואו.

ינאי יודעת לתאר עולם וסביבה זרים ואקזוטיים; העולם של בבל באמת שונה מכל מה שאנו מכירים: הוא אינו זהה לאימפריה ההיסטורית של בבל, למרות שהמקום הגיאוגרפי כנראה זהה; יש בו שדים ויש בו בעלי חיים מדברים; כמובן שיש בו הרבה כישוף, אבל גם סוג של טכנולוגיה ומדע. במיוחד מצא חן בעיני תיאור הספרייה של העיר נינווה, הספרייה המרכזית של עולם זה. חבל שינאי לא מתארת גם את הספרייה של העיר בבל (שאותה תיאר כבר בורחס בסיפור הקצר "ספריית בבל" (ראה אור בעברית בספר "בדיונות", הספריה החדשה, 1998).

אחד הדברים היפים שבספר הוא הרמז הברור שכוחות התהום, ובכלל זה השדים והאם תיאמת, אינם בהכרח זהים לכוחות הרשע, וכי הרשע (הלוויתן) הוא בעצם יציר כפיהם של בני האדם - שהם בסופו של דבר מקורות הרשע האמיתיים. עם זאת, הדמויות בספר, ובמיוחד שני הילדים הגיבורים, חיוורות ומשעממות יחסית בהשוואה לעולם הצבעוני והעשיר הסובב אותן. זהו כשל קבוע ברוב ספרי הפנטסיה והמדע הבדיוני, בעיקר באלה שצריכים ליצור עולמות מורכבים במיוחד. לרוב, המאמץ של הסופר ליצור עולם בא על חשבון המאמץ ליצור דמויות אמינות ומעניינות.

נקודה מעניינת נוספת בספר משקפת אופנה בולטת היום בעולם התרבות הפופולרית - כל הגברים בספר הם חלושים ו"נשיים" למדי, בעוד שהנשים הן לוחמות תקיפות. הדבר מגיע לשיאו בקרב הסופי בין הגיבורה, הנערה בת ה-15, ובין מפקדת צבא בבל ש"הרגה מאות גברים בידיה". בסצינה המעידה כי ינאי צפתה באדיקות ביותר מדי פרקים מסדרת הטלוויזיה "זינה הנסיכה הלוחמת", גוברת הנערה על הלוחמת המהוללת ושבעת הקרבות. האם בספרים הבאים הילדה תהרוג גם היא מאות אנשים בידיה החשופות? גם פנטסיה דורשת מינימום של אמינות פנימית.

הכוח הגדול של יוצרי ספרי הפנטסיה הגדולים הוא בכך שהם מצליחים תמיד לרמוז לקורא שהם יודעים הרבה יותר על העולם המוצג ממה שהם מתארים; הבעיה של ספרי הפנטסיה הקודמים בעברית היתה שהם בדרך כלל תיארו פחות מדי את העולם שבראו, ויצרו אצל הקורא את המחשבה שהסופרים לא באמת יודעים הכל על אותו עולם. במקרים אחרים תואר ופורט אותו העולם יותר מדי - ואצל הקורא נוצרה תחושת שובע ושיממון בגלל גודש הפרטים.

בהקשר זה יש לציין את ההצלחה הגדולה שזכה לה הסופר דן צלקה בספרו, שהיה ונשאר ספר הפנטסיה הטוב ביותר בעברית, "מלחמת בני ארץ בבני שחת": סיפור פנטסיה המתרחש בימי שלמה המלך, שבו רקם צלקה, סביב אגדות קדומות, סיפור פנטסיה שאינו נופל במאומה מסיפורי הפנטסיה הגדולים בספרות העולמית. הספר הצליח בגלל שלרשותו של צלקה כבר עמד גוף של אגדות ומוטיבים על מנת לארוג סביבם את הסיפור, מבלי שיצטרך לתת כל הזמן הסברים מפורטים על תולדות העולם המתואר, גזעיו השונים והמשונים, הגיאוגרפיה שלו ועוד.

ינאי, ב"לוויתן מבבל", מתקרבת למינון הנכון בתיאור העולם הפנטסטי שאותו בראה. הסיפור אכן מבטיח ומסקרן לראות מה ינאי תעשה איתו בספרים הבאים. כספר פנטסיה, "הלוויתן מבבל" בהחלט סביר ברמתו, וניכר שהוא נכתב בידי סופרת מיומנת. במקומה של ינאי, הייתי יוצר כבר עכשיו משחק תפקידים המבוסס על עלילת הספר: בספר ובעולם שעומד מאחוריו יש חומר עשיר ומתאים למשחקי תפקידים, אולי יותר מכל עולם פנטסיה שנברא בעברית מאז "מלחמת בני ארץ בבני שחת".

אלי אשד הוא חוקר תרבות פופולרית



ברויגל. "מגדל בבל", 1563



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות