בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על כוחות השוק וחסרונותיו

האם השוק החופשי הוא באמת הכוח המניע של הצמיחה והקדמה? והאם התערבות ממשלתית תמיד מחבלת בהן? אביה ספיבק על ספרו של צ'ארלס וילן, "כלכלה עירומה", ועל חולשותיה של אסכולת "כלכלת השוק החופשי"

תגובות

כלכלה עירומה צ'ארלס וילן. תירגמה מאנגלית: מיכל אילן. ספרי עליית הגג,
הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 306 עמ', 88 שקלים

"כלכלה עירומה" הוא מבוא לא-טכני לכלכלה, בלי מתמטיקה וגרפים. הוא עוסק בנושאי מדיניות כלכלית ומכיל את כל הנושאים הסטנדרטיים של קורס המבוא האוניברסיטאי לכלכלה, בין שהוא נלמד בארה"ב, בישראל או בכל מקום אחר. הוא דן בביקוש, בהיצע, בשוק, בתפקידי הממשלה, בשוק ההון, בחשבונאות לאומית ומדידת התוצר, בכסף ובבנק המרכזי, בסחר בינלאומי, בצמיחה, בכלכלת פיתוח, ואף בנושאים חדשים יותר, ובהם כלכלת אינפורמציה, תמריצים ואינטרסים מאורגנים - ומיישם כל אחד מן הנושאים לשאלות מדיניות. ספר נגיש זה על כלכלה לא נכתב בידי כלכלן מקצועי. מחברו, צ'ארלס וילן, הוא מומחה למדיניות ציבורית, שכתב לפני שנים אחדות את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת שיקאגו, והיום הוא משמש בה כמרצה בביה"ס למדיניות ציבורית.

הספר קולע לכאורה לצרכיו של הקורא העברי המשכיל. כנגד מניפולציות תעמולתיות מימין ומשמאל מסביר הספר בלשון פשוטה מהם יסודותיו של מדע הכלכלה ומהי התייחסותו לסוגיות הבוערות שעל סדר היום, כגון העוני והאי-שוויון, השגת צמיחה כלכלית, הגודל הנכון של הממשלה והסקטור הציבורי וכו'. אולם כספר דידקטי יש בו שני חסרונות.

החיסרון הראשון הוא השתייכותו של המחבר לאסכולה מוגדרת: כלכלת השוק החופשי של שיקאגו. הטיה אידיאולוגית זאת משתקפת היטב גם בספר זה, המתבסס על תיאורים ודוגמאות נדושים ושחוקים, ומנפח רטורית את הטיעונים שהוא מתיימר לבסס עליהם, מעבר למה שניתן להוכיח על יסוד מחקר מוצק. החיסרון השני של הספר הוא אי-התאמתו לקורא הישראלי, שאינו מכיר בהכרח את הדוגמאות והאנקדוטות האמריקאיות המקומיות, העושות את הספר נגיש לקהל היעד המקורי שלו, ועל כן גם יקשה עליו לבחון אותן בעין ביקורתית. הפרק השמיני, למשל, על אינטרסים מאורגנים, מיותר לקורא העברי לחלוטין.

גישתו של המחבר מוצגת מיד בפתיחה. בפרק הראשון, "כוחם של שווקים", הוא מספר איך כבשה קוקה קולה את השוק הגרמני לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989. "זו היתה החלטה עסקית מבריקה שהתקבלה מהר יותר מכפי שכל גוף ממשלתי יכול היה לחלום עליו" (עמ' 31). האידיאולוגיה ברורה: פרטי - טוב, ציבורי - לא (לקוראינו נזכיר שארבע שנים קודם לכן, ב-1985, קיבלה אותה חברה החלטה שגויה בקנה מידה קולוסאלי - להפסיק לייצר קוקה-קולה ולעבור לייצור New Coke, כדי לנצח במלחמה נגד פפסי-קולה היריבה. למזלה של קוקה קולה אילץ אותה מרד צרכנים להחזיר לשוק את הקוקה-קולה הישנה, וכך היא ניצלה מפיאסקו, ובאופן פרדוקסלי מצבה אפילו השתפר). בהתאמה לקו זה אומר המחבר: "כלכלה מודרנית מורכבת ממיליוני עסקאות בכל יום, ורובן הגדול מתרחש בלי שום מעורבות ממשלתית ישירה" (עמ' 22). השוק החופשי מעודד פרטים יצרניים, ומכאן שגם צמיחה וקידמה כלכלית. אם רק הממשלה לא תפריע, נמשיך לצמוח ולהתקדם.

כנגד זאת, כאשר המחבר מנסה לשכנע אותנו בחשיבות הצמיחה, הוא נאלץ לחזור לממשלה: "אם אתם סבורים שטלוויזיה טובה וזולה יותר אינה קנה-המידה הטוב ביותר למדוד קדמה חברתית (טענה סבירה, אני מודה), אולי תרגש אתכם העובדה שבמהלך המאה ה-20 טיפסה תוחלת החיים בארצות הברית מ-47 ל-77, תמותת התינוקות צנחה ב-93%, ובין המחלות שמחינו על פני האדמה או השגנו עליהן שליטה נמצאות פוליו, שחפת, טיפוס ושעלת"' (עמ' 22-23).

מהם אפוא קני המידה המשמעותיים של הקדמה החברתית? רמת הבריאות, כלומר, אותם מוצרים ציבוריים הנמצאים באחריות הממשלה. ומי הביא לשינוי הדרמטי הזה בקדמה החברתית? אותה פעילות ממשלתית שמתייחסים אליה בחשד, שנתנה תמיכה למחקר באוניברסיטאות ובבתי חולים שלא למטרת רווח; קבעה תקנות המחייבות חיסונים ותקנות וטרינריות לפיקוח על איכות המזון; והפיצה באמצעות מוסדות ממשלתיים ידע לחקלאים שאיפשר את שיפור תפוקת המזון ורמת התזונה של התושבים. אי אפשר להפריז בחשיבותה של תרומת הממשלה והסקטור הציבורי לשיפור החיים בעולם המערבי, החל בסלילת כבישים, עבור במערכות מים וביוב, וכלה בהשכלה - וכל זאת ללא כוונת רווח.

ואמנם, בניגוד לגישה הבסיסית של המחבר, בפרק השלישי הוא מדבר על תפקידה החיובי של הממשלה, אם כי בפרק הרביעי הוא דואג לחזור ולאזן אותו בתפקידה השלילי. אך מי שימשיך ויקרא את הספר עד סופו, יגלה בפרק 12 שהמוסדות שנוצרים על ידי החברה, ולממשלה יש ביניהם מקום מרכזי, הם הגורמים האמיתיים לצמיחה ארוכת הטווח. אולם הטון נקבע באופן חד-משמעי בהתחלת הספר ומטשטש את המסקנה הזאת. לא זו בלבד שהתחרות והשווקים מביאים לצמיחה ולקדמה, הם גם מביאים לתוצאות הרצויות מבחינה חברתית.

בהתכוונות להשקפה הזאת פותח הפרק הראשון בהצגת יסודות הכלכלה: הצרכנים ממקסמים תועלת, היצרנים ממקסמים רווח, המחירים פועלים לנקות את השוק. מרוב התפעלות מהשוק (ויש ממה להתפעל), המחבר מקצר מדי את הטיעון על יעילות השוק שמקורו באדם סמית.

לפי אדם סמית, תנאי ליעילות הוא תחרות בין הפירמות והצרכנים, ואין די בכך ששני הצדדים לעסקה הרוויחו ממנה. כי הרי תמיד שני פרטים העושים בשוק עסקה מרצונם החופשי משפרים את מצבם. אך לא כל התוצאות של "השוק החופשי" רצויות בעינינו - במקום שבו לאחד הצדדים כוח מונופוליסטי, למשל, רשות ההגבלים העסקיים מתערבת. דוגמה קיצונית יותר היא הסחר בנשים, שפעמים רבות מתחיל מרצונם החופשי של שני הצדדים לעסקה לשפר את מצבם, ואף על פי כן הוא אסור במדינות רבות. אין ספק כי לחברה יש זכות להתערב בדרכים שונות בפעולת השוק כדי להביא לתוצאה רצויה מבחינה ערכית. באמרנו זאת, איננו מערערים על חשיבותו של השוק כמכשיר כלכלי וחברתי: הקליטה בישראל של מיליון עולים מבריה"מ לשעבר היא דוגמה ומופת להצלחת השוק.

בפרק השישי ממשיך המחבר להתייחס לתוצאות השוק - גם אם אין בו תחרות מספקת - כאל הדבר הנכון והרצוי. "למה ביל גייטס הרבה יותר עשיר מכם?" הוא שואל, ומסביר שיש לו יותר הון אנושי. גם אים לא היה במיקרוסופט, היו רוצים להעסיקו בזכות ידיעותיו, חוכמתו, מקוריותו וכו'. אבל האם היה מגיע במקום אחר להכנסה שהוא נהנה ממנה היום? והאם גם הכוח המונופוליסטי של חברת מיקרוסופט, שגייטס ביצר בצורה כה כשרונית, גם הוא חלק מההון האנושי שלו?

באותו אופן מצדיק המחבר את הגידול באי-שוויון הכלכלי בארה"ב בשני העשורים האחרונים, שאכן מטריד אותו (בצדק!) כפי שמטרידה אותו תופעת חסרי הבית. אבל מה לעשות? בעלי ההשכלה הם אלה שמגדילים את הפריון. חסרי ההשכלה נפגעו בגלל התחרות עם העבודה הזולה ביתר חלקי העולם. אלה הן עובדות היסוד. השוק הוא כמעט מציאות פיסיקלית, לא מוסד חברתי שבני האדם המציאו ושהם יכולים לעצבו לפי רצונם תוך שימוש בחוקי הכלכלה. מה עושה המחבר לנוכח העובדה הידועה שבארצות אחרות, לא-קומוניסטיות, השוויון גבוה הרבה יותר? הרי ארה"ב, היום יחד עם ישראל, היא המדינה הפחות שוויונית בין הארצות המפותחות? תשובתו גם היא מוכרת עד כדי שיעמום: התמריצים. מיסוי מקטין את התמריץ של היצרן לייצר; תמיכות מקטינות את התמריץ של העניים לשפר את מצבם.

"חלק מפעילות הממשלה מקטינה את העוגה אך עדיין עשויה להיות רצויה חברתית (...) באופן כללי, צעדי מדיניות המבטיחים לכל אחד חתיכה מהעוגה יאטו את צמיחתה של העוגה עצמה. ההכנסה לנפש בארה"ב גבוהה מההכנסה לנפש בצרפת, אבל בארה"ב יש הרבה יותר ילדים החיים בעוני" (עמ' 108). אם כך, כמקובל בכלכלה, לכל דבר יש מחיר. המחיר של חברה שוויונית יותר הוא רמת חיים ממוצעת נמוכה יותר. הכלכלן הוא מעין מהנדס שצריך להציב בפני החברה את האפשרויות והעלות של כל דבר.

מה הבעיה בטיעון הזה? ראשית, התוצר למועסק בצרפת נמוך יותר מזה שבארה"ב, רק מפני שהצרפתים, כמו אירופים רבים אחרים, עובדים פחות שעות בשנה. שנית, המחבר עצמו מביא סיכום של הספרות הכלכלית, ולפיה אין הכרעה בשאלה אם האי-שוויון פוגע בצמיחה: "מחקרים מסוימים אכן מצאו קשר שלילי בין אי-שוויון בהכנסות וצמיחה כלכלית. אחרים מצאו בדיוק את ההיפך" (עמ' 154). שלישית, אפילו לגבי הוצאות הממשלה, הקשורות באופן הדוק במדיניות לצמצום האי-שוויון, אין בספרות הכלכלית מסקנה על פגיעה בתוצר. פיטר לינדרט כבר סיכם את מחקרו ההיסטורי רחב היריעה בטענה ש"אין עלות כלכלית למדינת הרווחה", ובמקום אחר כתב כי "בניגוד לאינטואיציה של כלכלנים רבים, ולאידיאולוגיה של פוליטיקאים רבים, הוצאה ציבורית תרמה, ולא עיכבה, את הצמיחה הכלכלית".

צבעו האידיאולוגי של הספר מקשה אפוא על יכולתו לתרום לשיח הכלכלי הישראלי. אכן, הקורא שיידע להפריד בין העובדות לבין האמונות ימצא בהמשך הספר עושר רב של עובדות ומודלים, ואל לו להתפלא אם ימצא בספר גישות ועובדות הסותרות למעשה את התיזה היסודית שלו על יתרון השוק החופשי. כך למשל בפרק החמישי והמצוין על כלכלת המידע: במצב של מידע לא-סימטרי השוק מתפקד בצורה לא טובה ולפעמים נעלם בכלל. וכך גם בדיון הלא-דוקטרינרי על כלכלת הפיתוח.

לעומת זאת, הפרק על הסחר הוא חזרה להטפה אידיאולוגית. לכך יש להוסיף גם את העובדה שארצות הברית, שממנה שואב הספר את הדוגמאות ועולם המושגים שלו, שונה לחלוטין מישראל מהבחינות החברתית, הכלכלית והפוליטית גם יחד. הן בגלל גודלו והן בשל המסורת האנגלוסקסית שלו, השוק האמריקאי הוא מיסודו הרבה יותר חופשי ותחרותי מהישראלי. ולכן יש חשיבות בכך שהשיח הציבורי, בישראל ובעולם, עוסק לאחרונה, כולל בגיליון הזה, במודלים של מדינות קטנות יותר.

פרופ' אביה ספיבק, מרצה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמית מחקר בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר, היה עד לאחרונה המשנה לנגיד בנק ישראל





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו