מחוזות שלא שהינו בהם מעולם קודם לכן

במלאות מאה וחמישים שנה למותו של המלחין רוברט שומאן: קטעים מתוך "כללים מוסיקליים לבית ולחיים" וסיפורו על גאולת הסימפוניה הגדולה בדו-מז'ור של שוברט מהזנחה ושיכחה. תירגמה מגרמנית עדה ברודסקי

רוברט שומאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוברט שומאן

כללים מוסיקליים לבית ולחיים

חשוב מכל הוא לפתח את השמיעה. השתדל בהקדם לזהות צליל וטונאליות.

שמשת החלון, הקוקייה - נסה לקבוע מה הצלילים שהן משמיעות.

שקוד על נגינת סולמות ותרגילים לאימון האצבעות, אבל היזהר שלא לראות בזה את חזות הכל. לבלות את מרבית הזמן בתרגול מוכני הוא כמו לאלף את הלשון לדקלם את האלף-בית מהר יותר ויותר. יש לך דרכים מועילות יותר לנצל את זמנך.

מוטב לנגן קטעים קלים היטב מאשר קטעים קשים - נגינה בינונית.

דאג תמיד לכלי מכוון בתכלית הניקיון.

את ה"מקלדת האילמת" שהומצאה זה לא כבר, נסה אך ורק כדי להיווכח שאין בה שום תועלת. אין לומדים לדבר מפי אילמים.

לשלוט בחיבור כלשהו אין פירושו שליטה באצבעות בלבד. עליך להיות מסוגל לפזם את המנגינה לכל אורכה ולהשלים בזיכרון את ההרמוניה החסרה.

אם יש לך קול יפה, אל תהסס לפתח אותו. אין לך מתנת שמים יפה מזו.

נגן תמיד כאילו מקשיב לך אחד מרבי-האמנים.

לפני שאתה מנגן חיבור מן הדף, קרא אותו בעיניים.

אל תנגן את חיבורי האופנה, זמנך יקר מדי. דרושים מאה חיים כדי להתוודע אל כל הטוב והראוי שיש בנמצא. זכור שכל דבר שבאופנה - סופו לצאת מן האופנה.

אל תחמיץ שום הזדמנות לנגן מוסיקה בצוותא עם אחרים. מומלץ גם להרבות בליווי זמרים.

התהלך עם פרטיטורות יותר מאשר עם וירטואוזים.

עשה את "הפסנתר המושווה" של באך ללחם חוקך.

כדי להיות מוסיקאי טוב, הרבה לקרוא בכתבי המשוררים ולטייל בחיק הטבע.

ככל שמזדמן לך לנגן בעוגב, נצל את ההזדמנות במלואה. אין לך כלי המתנקם כמוהו בכל אי-ניקיון, בנגינה כמו בהלחנה.

נסה להרבות בזימרה במקהלה, בייחוד באחד הקולות האמצעיים.

לך לראות מנצחים טובים ובסתר נצח יחד אתם.

אם מישהו הופך לך שני דפים בבת אחת ואתה נתקע, משהו בסגולתך המוסיקלית אינו כשורה.

נצל כל הזדמנות לשמוע אופרה טובה.

כבד את הישן, אבל אל תחסום את לבך לחדש. שפוט את החיבור על פי טיבו, ולא על פי המוניטין או העדר-המוניטין של מחברו.

אל תדמה שמוסיקה עתיקה היא מיושנת. כדרך שמלה יפה ואמיתית אינה עלולה להתיישן, כן גם מוסיקה יפה ואמיתית.

אל תצמצם את אהבתך לאחד מן היוצרים הדגולים. מספרם רב.

אל תשפוט את היצירה אחרי שמיעה אחת, לא כל מה שמוצא חן בעיניך ברגע הראשון הוא טוב באמת. את יצירת המופת צריך ללמוד לעומק. דברים רבים יתבררו לך רק בימי זיקנה מופלגת.

"מלודיה" היא קריאת הקרב של הדילטנטים.

אל תתחפר במוסיקה. הייה בבית גם בשאר אמנויות ומדעים.

חוקי המוסר וחוקי המוסיקה - חד הם.

לעולם אל תאמר: למדתי די. אין קץ ללמידה.

על גאולת הסימפוניה הגדולה בדו-מז'ור של שוברט

המוסיקאי המבקר בווינה בפעם הראשונה עשוי לשאוב עונג חולף מן התנועה החגיגית ברחובות, ושוב ושוב יעמוד מול מגדל סטפן ויתפעל ממראה עיניו. אבל עד מהרה ייזכר שלא הרחק מן העיר נמצא בית עלמין ששני יוצרים דגולים של אמנותו נחים בו במרחק של צעדים אחדים זה מזה, ודבר זה ישכיח ממנו את כל שכיות החמדה המחכות לו בווינה. מתברר שלא אני בלבד שמתי את פני אחרי הימים הראשונים, מלאי השאון וההמולה, אל בית העלמין של ורינג כדי להניח מנחת פרחים על אותם שני קברים, ולו שיח ורדים גדל פרא, כפי שראיתיו נטוע ליד קברו של בטהובן; במקום מנוחתו של שוברט לא נראה כל צמח נוי(1). אותה שעה הרגשתי צורך עז להימצא במחיצתו של מישהו שהיה מקורב לזה או לאחר מבין שני המופלאים, שלא זכיתי להקביל את פניהם בעודם בחיים; כמעט קינאתי באותו רוזן אודנול - אם אכן זה היה שמו - ששכב ביניהם בתווך. כבר יצאתי בדרכי חזרה העירה, והנה עלה בדעתי שפרדיננד, אחיו האהוב של שוברט, עודנו מתגורר בווינה. לא עברה שעה ארוכה ומצאתי את עצמי עומד מול האח הזה, שעל פי הפסל הניצב על קבר אחיו נראה לי דומה לו דמיון רב: קטן קומה למדי ובעל מבנה גוף מוצק וקלסתר פנים המפיק יושר ומוסיקה.

הוא ידע את שמי בזכות ההערצה הרבה לאחיו שהבעתי לא אחת בפומבי, וסיפר לי דברים רבים מאוצר זכרונותיו. לבסוף גם איפשר לי להעיף מבט בכמה וכמה פרטיטורות של שוברט מבין הרבות שעדיין שמורות עמו. האוצרות שנתגלו כאן לעיני העבירו בי צמרמורות של אושר: היכן להתחיל והיכן לגמור! בין שאר חיבורים גיליתי כתבי יד של סימפוניות שלא הושמעו מעולם, מאחר שנחשבו לקשות מדי לנגינה ולהבנה. זו המציאות: במקום ששוברט חי ופעל אין מכירים אלא את שיריו; ליצירותיו האינסטרומנטליות אין שואל ואין דורש. מי יודע עד מתי היתה גם הסימפוניה שמדובר בה, האחרונה שבכולן, מוטלת בחושך וצוברת אבק, אלמלא הוסכם בין פרדיננד לביני לשולחה ללייפציג אל מנהל הגבנטהאוס - מנדלסון זה שגם ניצן ביישני של יופי אינו נעלם מעיניו, לא כל שכן היופי הגלוי, הקורן, המושלם. כך איפוא קם הדבר והיה. הסימפוניה הגיעה ללייפציג, נשמעה(2), הובנה, נשמעה שוב ועוררה התפעלות שבשמחה. "הוצאת ברייטקופף את הרטל" נרתמה להדפסתה, והנה היא מונחת לפנינו, לרבים וטובים מקור של עונג והתרוממות רוח.

שוב ושוב מזהירים את המלחינים ש"אחרי בטהובן" מוטב להם למשוך את ידם מכל תוכנית של כתיבה סימפונית. ואכן, שעה שאני נזכר בכל אותם רוקחי סימפוניות, המתקשטים בפאותיהם של היידן ומוצרט אך חסרים את הראשים השייכים לפאות, עלי להודות שיש טעם באותה אזהרה (אשר לברליוז, הוא נחשב כאן לאיש חוץ לארץ מטורף למחצה). אם טיפחתי את התקווה הנסתרת שדווקא שוברט, שכבר הוכיח את דמיונו הפורה בסוגי מוסיקה רבים כל כך, יידע להטביע גם על הסימפוניה את חותמו האישי, נתמלאה תקווה זו מעבר לכל ציפייה. והרי אף לרגע לא התכוון להמשיך במקום שבטהובן הציב את התשיעית שלו: מה שיצר, יצר מתוך עצמו. טמון בה בסימפוניה זו יותר מפיוט בלבד, יותר מכאב ומשמחה, כפי שכבר הובעו במוסיקה פעמים לאין ספור: אין זאת כי באריכותה השמימית היא מוליכה אותנו למחוזות שלא שהינו בהם מעולם קודם לכן.

לא אגש לנתח כל פרק בפני עצמו, כי לא אביא בזה שמחה לא לי ולא לאחרים. רק מן הפרק השני קשה לי להיפרד בלי מלה: נשמעת שם קרן רחוקה שכמו יורדת אלינו מספירות אחרות. בהישמעה, הכל זוקפים את אוזניהם, כאילו אורח משמים מהלך בתזמורת על בהונות קטיפה.

אלא שלא זה השכר היחיד שהביא לי ביקורי בבית העלמין שבווינה. על קברו של בטהובן מצאתי ציפורן של פלדה, שאני שומר עליה מכל משמר ואינני כותב בה אלא ברגעים של חג, כמו זה הנוכחי. לוואי ונבעו ממנה דברים המשובבים את הלב.

מתוך "כתב העת החדש למוסיקה", לייפציג, 1840.

הכתבה, המשתרעת במקורה על שבעה עמודים, מובאת כאן בנוסח מקוצר.

(1) ב-1888 הועברו עצמותיהם של בטהובן ושוברט מוורינג לבית העלמין המרכזי, סמוך לאנדרטה של מוצרט.

(2) בפעם הראשונה ב-22 במארס 1839.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ