בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא היה סקפטי, עוד בשנות השבעים

רבים מסיפורי הקובץ "קרקס בתל אביב" עוסקים במסעות, אבל המסעות בפרוזה של יעקב שבתאי הם תמיד כבר פארודיה על המסע הציוני אל הארץ/בית. דרור בורשטיין על הסופר שחדר מבעד למיתולוגיה של "מעמד הפועלים הישראלי", במלאות 25 שנה למותו ופרסומם מחדש של כמה מסיפוריו

תגובות

קרקס בתל אביב יעקב שבתאי. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 124 עמ', 49 שקלים

לרגל רבע מאה לפטירתו של יעקב שבתאי רואה אור מבחר מן המהדורה המורחבת של ספר הסיפורים שלו, "הדוד פרץ ממריא". אני מקווה שמי שייענה להזמנה לקרוא את סיפוריו במהדורה החדשה, המצומצמת, הכוללת כשליש מסיפורי המהדורה המורחבת, יקרא גם את ספר הסיפורים המלא (הכולל כמה סיפורים מן העיזבון), מכיוון שהזיקות בין הסיפורים יוצרות מבנה משמעותי בספר המקורי - ורק חלקן קיימות, מטבע הדברים, במהדורה החדשה.

הסיפור השלישי בקובץ, "הדוד שמואל", הוא סיפור חלוצי, ציוני, שמתברר לאט כפארודיה על סיפור חלוצי ועל הציונות. והנה משהו שרק קריאה בקובץ המלא תוכל לחשוף: למרות השוני העלילתי, "הדוד שמואל" דומה בפרטים רבים לסיפורו ה"גלותי" של שבתאי, "המסע למאוריציוס", שהוא בעצמו גרסה של הסיפור ה"תיירותי" שלו, "קורדובה" (שני סיפורים שלא נכללו במהדורה החדשה).

"הדוד שמואל", כמו שני הסיפורים האחרים שנזכרו, וכמו רובה ככולה של הפרוזה של שבתאי, עוסק במסע. ההקשר המרחבי, החברתי וההיסטורי משתנה כמובן מסיפור לסיפור, אבל דווקא שינוי זה מדגיש עד כמה דומות הציונות של הדוד שמואל, הגלות והשכול של חיים ברוך במאוריציוס, והנהנתנות הזללנית של התייר ב"קורדובה". במלים פשוטות - הציונות האידיאולוגית של שמואל, בקריאה משווה כזו, תיתפס כשילוב של גלות עם נהנתנות, של כורח-המציאות עם אינטרסנטיות.

אבל אפשר גם, כמובן, לקרוא כל סיפור בפני עצמו. אופייני לביתו של הדוד שמואל שאידיאות על אודותיו קיימות הרבה לפני הבית עצמו, והקשר בינן לבין המציאות הוא מקרי לכל היותר. זהו דפוס מחשבה יהודי עתיק (חישבו על התנ"ך כעל אידיאה כזו; בנימין השלישי של מנדלי מו"ס הוא סבא אפשרי של שמואל). הדוד נוטע "גן עצי פרי סמוך לבית" - אלא שה"בית" הזה עדיין לא קם; "עוד לפני שכף-רגלו של הדוד שמואל דרכה על אדמת המושב, כבר המה ראשו מתוכניות"; הוא "היה משתקע בספרי חקלאות ובורא את תוכניותיו"; "הוא עיין בז'ורנלים של ארכיטקטורה". סדרת הפעולות הללו, שהיתה יכולה להיתפס כטבעית, כשלב הכנה, היא במקרה של שמואל תחליף מלא למגורים בבית, מכיוון שהבית עצמו, למרות ההתעסקות הקדחתנית הזו "לקראתו", אינו נשלם למעשה לעולם. "תמיד נמצא הבית בתהליך של בנייה".

כדאי לקרוא את "נמר חברבורות", הפותח את המהדורה החדשה, כגרסה אמפתית יותר של "הדוד שמואל". גם פינק עסוק ב"בנייה": הוא שותף בחברה ש"מבקשת להקים בארץ קומבינאט לייצור בתים טרומיים". הקרקס של פינק ו"בניין הארץ" של שמואל הם שני פרויקטים חלוציים שכושלים מאותן סיבות. במחזה של שבתאי "נמר חברבורות", שהוא וריאציה של הסיפור, הדברים מפורשים. פינק של המחזה אומר בתגובה להאשמה כי עסקי הקרקס שלו הם רמאות ואחיזת עיניים: "וקצת בתים לבנים על החולות - זה לא אחיזת עיניים?! כל ארץ-ישראל זה אחיזת עיניים! אתם שמים עץ ואתם אומרים 'יער', שמים בית ואומרים 'עיר'. זה לא יער, וזה לא עיר. זה לא באמת. זה בדמיונות".

כמות הקילומטרים ותדירות שינויי-המקום של הדוד שמואל יכולות היו להספיק לרומן שלם. כמו סיפורו של חיים ברוך, גיבור "המסע למאוריציוס" (סיפור המבוסס על פרשת הנדודים הכפויה של פליטים יהודים שהגיעו לפלשתינה בזמן מלחמת העולם השנייה וגורשו על ידי הבריטים לגלות שנייה באי מאוריציוס), גם "הדוד שמואל" הוא סיפור מסע, מסע אל "הבית", מסע אלגורי ביחס ל"מסע" הציוני אל "הבית הלאומי".

וכך נראית הגשמת המסע בסיפור: "אחר כך גם הדוד מת (...) הוא מת במפתיע. הבית כבר היה גמור והבהיק בלובנו, ועצי הפרי כבר נתנו את פריים". הדוד מת "במפתיע". לא פלא, מפני שההפתעה היא המנגנון המפעיל של הסיפור כולו. המעבר מן המושב אל הקיבוץ קרה אף הוא "במפתיע", והמעבר למושב קרה "לפתע". כמו במערכון "הוא היה סקפטי" של "החמישייה הקאמרית", ברור ששבתאי חושב שלציונות היה "יותר מזל משכל".

יש פרי, אבל מי שאמור היה לאכול אותו מת. הדפוס הזה מתחיל כבר ממשה רבנו, ונמשך עד ימינו. "המקום הגדול הוא יותר מאתר מסוים ואף יותר מכל האתרים - הוא הרעיון עצמו (...) הוא רעיון הקודם למקום"; "תמיד יש להגיע (לארץ), לעלות אליה, לכבוש אותה, להתיישב בה או לדעת אותה מחדש" (זלי גורביץ' וגדעון ארן במאמרם "על המקום"). הדוד שמואל מבצע בגופו את הדפוס המיתולוגי של "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא" (דברים, ל"ב, נ"ב), אבל, וזו הנקודה החשובה, ביצועו מתייחס רק לצורתו של המיתוס של משה, ולכן הוא רק פארודיה על המיתוס.

למה הדבר דומה? למשה רבנו המעוניין בבית צמוד קרקע, אך מתבשר על ידי אלוהים כי הוחלט לא להקצות לו את המגרש שהוא חפץ בו, ולכן את הארץ לא יראה. בדיוק דבר כזה קורה בסיפורו של שבתאי. זה "המצב הציוני" שמזהה שבתאי בשנות ה-70: פארודיה על אידיאולוגיה. הקורא ישפוט אם ההיסטוריה של 30 השנים האחרונות הפריכה או הוכיחה את הזיהוי הספרותי הזה.

אף יותר מ"ריקנותו" של המסע אל הארץ/הבית בסיפור, זהו מסע מלא אלימות. שבתאי, בראשית שנות ה-70, חדר מבעד למיתולוגיה של "מעמד הפועלים". המסע האידיאולוגי הציוני - עוד טרם ה"הגעה" של שמואל, הכרוכה במותו - הוא מסע התובע קורבנות תמיד: אביו של המספר נופל מן הגג (בשל טעות של הדוד שמואל) ונחבל קשות; חיי הדודה נהרסים והיא הופכת לאשה מרירה; הדוד יוסף והדוד ישראל, שמתפתים לעבור אל המשק במושב ולסייע לדוד, ננטשים שם עם החלטתו הפתאומית לעבור לקיבוץ, החלטה שנתמכת ב"משרה ומשכורת נאה".

קריאה ברבים מסיפוריו של שבתאי תגלה כי מה שמכונה "מעמד ההסתדרות", דהיינו מעמד פועלים סוציאליסטי, מעוצב כבורגנות זעירה שעוסקת, באופן אובססיבי, בדרכים להתעשרות ולנוחיות, או בבעיותיה הפרטיות שאין בינן לבין בעיות הכלל ולא כלום. אולי הדוגמה המובהקת לכך היא הסיפור "הדוד פרץ ממריא", המופיע בקובץ החדש, שם הניגוד בין הגאולה הקומוניסטית לגאולה הפרטית הוא מרכזי.

המספר מרמה את הקוראים בקובעו כי הדוד פרץ הקריב עצמו "על גאולת העולם"; הסיפור מראה אחרת: ההקרבה היתה בשל אימפוטנציה אירוטית פרטית מאוד, מול אהובה חזקה ששמה הפרטי הוא גאולה. הדוד שמואל, שהיה חבר "השומר הצעיר" ו"הפועל הצעיר", הופך לקפיטליסט שבראש מעייניו נמצאים "ביסוס כלכלי ומשהו מעין עשירות צנועה".

כמוהו, גם דמויות אחרות בקובץ (כמו פינק והקרקס שלו והזקן ב"הצעת נישואים"), עוסקים רבים מהסוציאליסטים של שבתאי בחתירה מתמדת להגדלת ההון שלהם. כיום, בראשית המאה ה-21, כשגורלה של תנועת העבודה כבר ידוע, אי אפשר שלא להתרשם מכוח התצפית של שבתאי (הסיפורים נכתבו החל מ-1966): הוא ראה, מתחת לרטוריקה הסוציאליסטית, מתחת ל"מעמד הפועלים", את האמת, והיא פשוטה מאוד ואנושית מאוד: שאיפה ל"עשירות צנועה", דהיינו לעשירות.

לצביעות הכלכלית יש צד משלים בדמות אכזריות מגדרית. כל "בעלי האידיאות" של שבתאי, איש-איש בדרכו, רומסים בדרכם האידיאית את נשותיהם. פרץ נוטש את יונה אשתו, בתחילה לטובת אידיאה לניניסטית ואחר כך לטובת אשה; פינק נוטש את צירל אשתו וילדיו לטובת עסקי אוויר במונאקו, פוטר את רגשות האשם שלו במשלוח גלויה לקונית משדה התעופה, מנצל כלכלית את נשותיו המזדמנות, מוכר פרדס של אחת מהן בלי ידיעתה לכיסוי נסיעה לחו"ל ועוד; שמואל ממרר את חייה של הדודה, שהשלווה הכפרית המובטחת לה הופכת לעבדות (ניקוי מתמיד של הבית); מיכאל, הצייר ב"מודל", נוטש את תמרה עם ילד חולה ונוסע לפאריס; אלברטו ב"צ'רדש" מסלק את אשתו, משליך עליה את רגשות האשם שלו אחרי כישלונו הכלכלי.

הסיפור "הדוד פרץ ממריא" מעניין מבחינה זו, מכיוון שהוא גם נאמן לתבנית המגדרית הזו וגם הופך אותה; כלומר, בסופו של דבר משלם גם הדוד פרץ את מחיר התשוקה, ולא רק רעייתו. הוא עולה לגג, ובמחווה פתטית של פריצה ומעוף הוא מתרסק אל האדמה. כמותו נדחקת גם תמרה אל הגג: באין להם מקום לחיות כחריגים בחברה מתחסדת מבחינה אירוטית, הם גולים בעל כורחם למקום שהוא ספק חלק מן המקום, ספק מחוץ לו. ומשם, מהגג, באין דרך חזרה אל החברה, הם קופצים אל מותם - החזרה היחידה האפשרית להם אל הקרקע.

ישראל "הלבנה", כבר בסיפוריו המוקדמים של שבתאי, היא חברה אטומה באופן אלים כלפי הזר והשונה. "סיפורי התיירים" של שבתאי, שאינם מיוצגים בקובץ החדש, הם המשך טבעי של ההוויה התל אביבית שתוארה כאן: הם ניסיונות של בנים למעמד המסוגר והנוקשה הזה לצאת אל העולם, "להתאוורר", בעיקר מבחינה מינית, ולהפיל את חומות "מעונות עובדים". אבל התיירים האלה, כמו בניסיון המעוף המחריד של פרץ, נוחלים כישלונות, מפני שהם נושאים את ביתם ואת מחשבת ביתם על גבם כצבים. רק בפרק הרביעי של "סוף דבר" יצליח מישהו מן החברה המכבידה הזו, בהגבהה ספרותית מבריקה, להפיל את החומות הללו ולמצוא תחתן בית שאינו חומה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו