מבקר, לא תכתוב בדבר שאינך מבין בו

נתן אפרתי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתן אפרתי

לכבוד מר דרויאנוב

ידידי הטוב!

אני המתנתי עד שאכלה לקרא. קראתי גם דבריו של אותו מבקר "בעין הקורא": עליו אמר המומר הזקן:

הדבור השנים עשר מעשרת הדברות: "לא תכתב בדבר שאינך מבין בו". תרגומך הוא דוגמא להתאבקות עם לשון זרה, שרית עם שרה של לשון זרה ויכולת לו. סימני ההתאבקות מורגשים עדין, אבל הלשון היא עם זה עברית גמורה ברוח ובסדר לשון, יש כאן נסיונות של הרחבת הגבולים ללשוננו, יש כאן מקראות שהמבקר הנכבד לא חלם אפילו על כיוצא בהם: אחדים נחרתו בזכרוני: "מגשש ונותן נדבה לעני המגשש ונוטל". "כל המשמש פדגוג ימים רבים - מטפש". "אתה שומע אף אני שומע - אחרים לא ישמעו".

וכי חיב הלה לדעת ולהבין הוא צריך רק לכתב. כך בקר שם את קבץ של עגנון בלי דעת ובלי הבין. אני אשלח קטע ממכתב זה אל ברש, אם ירצה יפרסם ב"הדים".

אל תהי מיצר על חסרון ידיעה של מבקר שוטה.

אני מצרף לכאן את ההערה שאשלח אל ברש, קראה ושלחה בבי דואר אל ברש למערכת "הדים".

שלום עליך אמ ליפשיץ שלום

ארכיון ציוני מרכזי (אצ"מ) A357/61. תודה לד"ר גבריאל בירנבאום ולרפי וייזר על עזרתם בפענוח ובניסוח

בחוברת ב-ג של כתב העת "עין הקורא" כתב צ"ו, צבי ויסלבסקי, הערכה על תרגום של דרויאנוב ל"מבחר סיפוריו" של הסופר הרוסי קורלנקו. ויסלבסקי שיבח אמנם את התרגום "שנעשה בידי אחד מבעלי הסגנון העברי הטובים ביותר", אבל ביקר את דרויאנוב על ניסיונו שלא צלח, לדעתו, להעביר לעברית את תוכנם וצורתם של המאמרים בשל המצב "שהלשון העברית נמצאת בו בימינו". דרויאנוב עצמו היה ער לקשיי התרגום וכתב בהקדמתו: "לעת עתה עדיין לא דבר קל הוא למצוא בטויים וצורות עבריים מכונים בדיוק לציורים ועיונים פסיכולוגיים דקים", ואף נועץ בעת תרגומו עם ביאליק ואריה סמיטיצקי, שנודע בחושו הלשוני. באותה החוברת הופיעה גם ביקורת מפרי עטו של שמואל הומלסקי, על "על כפות המנעול", סיפורי אהבים של ש"י עגנון שראו אור באותה עת בברלין. המבקר כתב בין השאר כי הסיפורים הללו, השאובים מן המציאות וההווי, "אינם מתחום עולם-שירתו של עגנון. אין זו נוסחתו. ספורים כאלה, 'תוכן' כזה, דורש יחס אחר החסר לגמרי לעגנון: יחס נפשי. ועל אף כשרונו הגדול של עגנון והיותו 'אמן אמתי' קונסרבטיבי הוא יותר מדי".

קצפו של ליפשיץ יצא כנגד דבריהם של המבקרים הללו והוא פרס אותם לפני דרויאנוב.

אליעזר מאיר ליפשיץ (1879-1946). ביתו היה לבית ועד לסופרים, חכמים ועסקנים ציוניים, כולם סופרי גליציה. בהשראתו צעדו ראשית צעדיהם בספרות ובמדע. ש"י עגנון העריכו ואהבו מאוד. ניהל את הסמינר למורים של המזרחי בירושלים. היה חבר ועד הלשון, פירסם מסות וספרים בלשון, סגנון ובחינוך.

עין הקורא, כתב עת מוקדש לביקורת ולביבליוגרפיה בעריכת דוד אריה פרידמן (1889-1957), היה רופא בהשכלתו ומתרפ"ט נמנה עם עורכי "הרפואה". ד"ר צבי ויסלבסקי (1889-1957), השתתף בקביעות, לצד פרידמן, בעריכת "עין הקורא". עלה לארץ ב-1934, עסק בכתיבה, בעריכה ובתרגום ונמנה עם עורכי "מאזניים". "עין הקורא" ראה אור בברלין שנה אחת בלבד (תרפ"ג).

אשר אלתר דרויאנוב (1870-1938), ערך את "העולם" בשנים 1909-1914. עלה לארץ ב-1921. מספריו הידועים "כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ-ישראל (שלושה כרכים); ספר הבדיחה והחידוד (שלושה כרכים).

ולדימיר קורולנקו (1853-1921), מגדולי הסופרים הרוסים. היה פעיל בקרב מנהיגי האינטליגנציה הליברלית, והוקיע את האנטישמיות ברוסיה. ביטא את אהדתו ליהודים בימי משפט מנדל בייליס (1913).

שמואל הומלסקי (גומלסקי, שגיב, 1892-1966), עיתונאי מבקר ומתרגם ב"הדים", חוברות לספרות בעריכת יעקב רבינוביץ (1875-1948), פובליציסט, כותב מסות על סופרים, סיפורים, שירים ותרגומים.

אשר ברש (1889-1952), סופר שכתב שירים, מחזות, סיפורים. בשנותיו האחרונות שימש נשיא אגודת הסופרים והקים את המכון הביו-ביבליוגרפי "גנזים", שנקרא על שמו. "הדים", החל לצאת לאור בניסן תרפ"ב והכרך האחרון יצא בתרפ"ח.

משפטי הפתיחה של העורכים בחוברת הראשונה הם: "בימי רפיון רוח וקהות יחס לספרותנו אנו באים בחוברות הקטנות הללו... בעצם אנו שואפים לדבר אחד. לרעננות. רוצים אנו במלה פשוטה וקלה הנאמרת מתוך יחס וחרות".

ברש לא פירסם ב"הדים" את מכתבו של ליפשיץ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ