בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מר'ר ומרירותיה במקום מע'ר ומערותיה

החלטת האקדמיה ללשון העברית, לתעתק שמות יישובים ערביים כפי שהם נשמעים בעברית, מתעלמת הן ממבטא עברי מסורתי והן ממסורת הכתיב של הערבית היהודית

תגובות

כשרועמים התותחים שותקות המוזות, לא כן במקומותינו. סופרינו ומלומדינו נקראים גם בשעות קשות להיזקק לשאלות הבוערות של חלוקת הארץ הזאת, הכוללת גם סלילה נמרצת של מנהרות וכבישים חדשים, הבאים להקל על המעברים הבלתי אפשריים כמעט בין חבל ארץ אחד למשנהו. פלאי הטכנולוגיה יש בכוחם לפתור בעיות פוליטיות שבעבר הלא רחוק נראו בלתי ניתנות לפתרון, אבל שום טכנולוגיה שבעולם לא תוכל כנראה לכסות על המנטליות החדשה שנשתרשה במקומותינו. מה שאנחנו לא נעשה היום בעצמנו ובמהירות לא ייעשה עוד לעולם, ואת העובדות בשטח עלינו לקבוע עכשיו. כך פועלים לצערנו אף מוסדות אקדמיים נכבדים בעלי ותק של מאה שנים ומעלה.

פעולות רבות מפעולותיה של האקדמיה ללשון העברית, המוסד העליון ללשון העברית והמכוון את דרכי התפתחותה, מתקבלות בציבור בברכה, וחידושי המלים מבית היוצר שלה נקלטים לעתים קרובות ברצון. אלא שהסופרים והיוצרים המשמשים חברים באקדמיה לא תמיד מוצאים את הזמן ואת החפץ להשתתף בדיוניה, שעל פיהם מתקבלות ההחלטות ונקבעים החידושים. כך גם קרה לאחרונה כאשר נדרשה מליאת האקדמיה לשבת על מדוכת התעתיק העברי לשמות מקומות ערביים. בדיון לא נכח אפילו סופר עברי אחד.

בישיבתה האחרונה (מיום ט"ו במרחשוון) נדרשה מליאת האקדמיה לשאלת ההמרה באות עברית של שמות מקומות ערביים בשלטי החוצות ובדרכים. כנקודת מוצא קבע לעצמו המוסד הנכבד הבחנה בין התעתיק השימושי והתעתיק המדויק, והדיון שנערך התייחס לתעתיק השימושי בעיקר ובמנותק משאלת התעתיק ההפוך, הערבי, של שמות מקומות עבריים. סוף סוף זקוק גם הנהג הערבי לשילוט נוח ושימושי באות ערבית שהוא רגיל אליה, של שמות המקומות העבריים. אבל דיון זה, שתוצאותיו היו יכולות למנוע תאונות הרבה ושהוא גם מהותי לבעיה הכוללת של המעברים בין הלשונות, נדחה למועד מאוחר יותר.

חברי האקדמיה הבלשנים שנתבקשו להכריע בשאלת התעתיק, ראו לנגד עיניהם את הצד המעשי של המרת צלילים ערביים שאינם משמשים עוד בעברית שבפיהם שלהם, באות עברית. וכאשר נתבקשו להציע תעתיק עברי להגה המסומן בערבית באות צא"ד, הם בחרו לברוח מן המקבילה העברית ההיסטורית, צד"י, שהרי זו מבוטאת בעברית הישראלית שלהם כהגה מחוכך ts, ובמבטא הנחצי שעל דרך הערבית המשמש בפיהם של זקנים ויושבי קרנות, אין מתחשבים כידוע במקומותינו. כך הגיעו לתוצאה המפוקפקת של סמ"ך גרושה (ס') המתעלמת הן ממבטא עברי מסורתי והן ממסורת הכתיב של הערבית היהודית.

בהתעלמות נוספת חוטאת ההחלטה למציאות העכשווית, שבה אף הערבים הישראלים שנטמעו כבר בעצמם במבטא הישראלי, מבטאים את שם מקום מגוריהם Beit tsafafa ולאו דווקא Beit safafa. הכתיב "בית ס'פפה" עוד מנתק את הקשר ההיסטורי בין שם המקום ובין בני משפחת שבט יהודה "הצבבה" (דברי הימים א ד, ז) שיש הטוענים שהמקום נקרא על שמם. וצריך לזכור כמובן שרבים משמות המקומות העבריים הקדומים נשתמרו דווקא בפי הערבים תושבי הארץ, ובתעתיק החדש שלנו אנו מוחקים במו ידינו את זכר הרציפות ההיסטורית בין מקומות היישוב היהודיים העתיקים ובין ההתיישבות היהודית המחודשת שהערבים מעידים עליה.

בעבר הלא רחוק עוד הכתיב לנו המבטא הערבי וצליליו את המבטא של שמות המקומות החדשים שלנו. כך למשל זורם לו הבנייס (מבצר דן) לתיאבון בשצף קצף בעברית החדשה, אף על פי שעמי אירופה קראו לו על שם האל פן "פנייס", וכך אנו מוצאים עדיין בכתובת בית הכנסת המפורסמת מרחוב "פניס", ובמקורות עבריים אחרים "פמייס". את הבנייס בבית דגושה הממירה את הפא"י היוונית שהערבים לא יכלו לבטא, נחלנו כמובן מהם. ואף על פי שהעברית יכולה לבטא פ"א דגושה, איש לא יציע להחזיר את הגלגל אחורנית. עובדות שנקבעו בעבר אי אפשר להחזיר, והקשר עם שם האל פן כבר שייך להיסטוריה. בכתיב ס'פאפה אנו מתנתקים בצורה דומה מן השם הקדמון "צבבה". דבר דומה קורה לנו בשם מקום כמו "עזה".

יישוב יהודי נתקיים בעזה עוד בימי כיבוש ירושלים הצלבני. בערבית נתייחדה לציון ההגה הראשון של שם המקום האות עי"ן בתוספת נקודה מבחינה מעליה, וכך נהגה במשך מאות בשנים גם הערבית היהודית. הביטוי האחורי המגורגר של האות טיפוסי למבטא הצרפתי של ימינו בניגוד למבטא האיטלקי הקדמי. קל מאוד לתעתק את ההגה המיוחד הזה גם בעברית באותה אות שגם הערבית מסמנת אותו, ובתוספת של סימן הגרש הזמין בכל מקלדת מצויה (ע'זה). גם כאן בחרו בלשני האקדמיה ללכת בדרך ישראלית חדשה.

בהיותם מודעים למבטא הישראלי האחורי של האות רי"ש הם החליטו להשתמש באות הזאת בתוספת גרש (ר') כדי לסמן את הע'י"ן הערבית. כך ייקרא מעתה הכפר הערבי, צפונית מערבית לטבריה, מר'ר ולא עוד מע'ר. זאת בשעה שכל בן תרבות מצוי יודע שאותיות מסוימות מבוטאות בצורה שונה בשפות שונות, וכללי ההמרה אינם מסובכים במיוחד. לא כן הישראלי המצוי, שהאקדמיה ללשון העברית רואה זאת כתפקידה להיחלץ לעזרתו. כדי לעשות זאת היא אף מוכנה לשלם כל מחיר.

הכתיב מר'ר מנתק את הקשר האטימולוגי בין שם המקום ובין המערות הרבות המאפיינות את סביבתו של הכפר. יתר על כן, לאחר חורבן הבית התיישבה במקום אחת ממשמרות הכהונה, בלגה, שנקראה על שם מקומה "מעריה". הפייטן הגדול, אלעזר בירבי קליר, בקינה "איכה ישבה חבצלת השרון" שכתב לתשעה באב, הירבה לצלצל בצלילי שם המקום כשאמר: "הוצגה עירום ועריה משמרת מעריה". הקשר ההיסטורי שלנו עם מע'ר מיטשטש מעתה, וכל משחקי הלשון של הפייטן יורדים במחי החלטה אחת של האקדמיה לטמיון. מעתה יידע אולי הנהג הישראלי המצוי להגיע בקלות רבה יותר אל מר'ר, ובשעה שקולם של סופרים ואנשי יצירה אינו נשמע, נשליט את הישראליות החדשה על השטח לא רק באמצעות כבישים אלא גם באמצעות כתיבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו