"ערבים אחרונים עם תרסה" מאת חואן מרסה | ריח הזמן

"ערבים אחרונים עם תרסה" מתרחש בשנות ה-50 של ספרד - שנים גדושות בתסיסה והתנגדות למשטר הדכאני של פרנקו; אבל נראה שחואן מרסה מתאר את המהפכה בלי להאמין בה

יעל סגלוביץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל סגלוביץ

ערבים אחרונים עם תרסה

חואן מרסה. תירגמה מספרדית: אורית קרוגלנסקי. הוצאת מודן, 350 עמ', 88 שקלים

לתפישתו של הסופר הספרדי חואן מרסה, יכולתנו האנושית להכיר זה את זה מוגבלת. אנחנו חולמים ומשתוקקים לחדור אל תודעתם של הקרובים אלינו ולהכיר את נבכי נפשם, אך למעשה כל שבאפשרותנו לעשות הוא לעמוד בקרבתם ולהריח מרחוק הבל דק - את צל-צלו של עולמם הפנימי. ב"ערבים אחרונים עם תרסה", שבזכותו ובזכות שני רומנים נוספים זכה מרסה בפרס סרוונטס לפני כשנתיים, הוא משרטט מפגש בלתי אפשרי בין מנולו העני והלא המשכיל לבין הסטודנטית הקטלונית העשירה תרסה, בספרד של שנות ה-50.

מנולו, שגדל ללא אב, עוזב את בית אמו באנדלוסיה, אך כשהוא מגיע אל בית אחיו בברצלונה, הוא מגלה שהאח לא רוצה בכל מגע אתו ומצליח לשרוד רק באמצעות עבודה אצל "הקרדינל" - פושע שמוכר חלקים של אופנועים שצעירים עניים גונבים בשבילו. מנולו משתוקק לנוחות, לחום ולתקווה, וקושר את אלה עם כסף ומעמד. כדי לטפס במעלה הסולם החברתי הוא מוכן לשקר, לגנוב ולוותר על זהותו. תרסה, שגדלה בתוך שפע אינסופי, מתחברת באוניברסיטה אל קבוצת מרקסיסטים וברוח של מרד נעורים יוצאת להפגנות ומחלקת עלונים חתרניים. היא מאמינה שתוכל לשנות את פני העולם החברתי באמצעות מעשיה, אך כפי שמתגלה מאוחר יותר, דרך יחסיה עם מנולו - היא כלל לא מכירה את אותו עולם חברתי שלכאורה היא רוצה לשנות.

המרחק החברתי-תרבותי-כלכלי בין השניים מחייב את המציאות לבצע תפניות רבות ומשונות כדי לארגן את פגישתם הראשונה. מנולו, שמתגנב אל מסיבה של המשפחה של תרסה, מחזר שם אחר אחת הצעירות ומתאכזב כשהוא מגלה שהיא רק משרתת, אך שומר אתה על קשר כדי להישאר קרוב אל "אוסף קלפים נוצצים ומזהירים שמעולם לא הודבקו באלבום חייו". כשהמשרתת נפגעת בתאונה משונה, מנולו ותרסה מכירים מעל מיטת חוליה. המאמץ הבדיוני שנדרש כדי להפגיש אותם מדגיש את המרחק המהותי ביניהם. בניגוד למה שהם רוצים להאמין בו, חינוכם ומעמדם הם לא דברים שוליים, מכשול שאפשר להזיז מהדרך, אלא המרכיבים החיוניים ביותר בזהותם, המאפשרים להם רק מגע רגעי וחלקי זה עם זה.

מנולו נמשך אל תרסה רק משום שהיא מייצגת בעבורו את השפע הנחשק, ואילו תרסה נמשכת אל מנולו רק משום שהיא מדמיינת אותו כפועל לוחם צדק. לכן סיפור האהבה לא מתנהל בין מי שהם באמת, אלא בין מי שהם מדמיינים את עצמם להיות ובין מי שהם מדמיינים כבן זוגם. יש קשר הדוק בין האופן שהדמויות ברומן בוחרות להתבונן בו על העולם ובין האופן שמרסה משרטט אותן. הן מנולו והן תרסה, שלא מוכנים להכיר במורכבות הדמות שהם פועלים מולה, מתוארים על ידי מרסה באופן לא-מורכב. מנולו מצטייר כפושע שקרן ותחמן, שמשתמש באחרים כדי לקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו; ואילו תרסה מצטיירת כצעירה תמימה, שמשחקת במהפכה בתוך עולמה השמור היטב ונבהלת ממפגש אמיתי עם קושי או כאב: "כמובן: סטודנטית מודרנית שכמוה, מאלה של שנת 56', דיאלקטית ואובייקטיבית, מומחית בתפיסת המציאות".

העבודה הקשה מוטלת על כתפי הקוראים, שצריכים להפגיש בתודעתם בין מנולו כפי שמצייר אותו מרסה, מנולו כפי שתופשת אותו תרסה ומנולו כפי שהוא תופש את עצמו - ולברוא בעצמם דמות מורכבת ומעניינת. אפשר לחוש במשך הקריאה איך הדמות הדו-ממדית שנתקלים בה בעמודים הראשונים הולכת וצוברת נפח, עד שבסופו של הרומן היא כבר עומדת על רגליה, מעוצבת ומלאה.

"ערבים אחרונים עם תרסה" מתרחש בשנות ה-50 של ספרד - שנים גדושות בתסיסה והתנגדות למשטר הדכאני של פרנקו, כפי שמסבירה זאת היטב ההערה המורחבת בסוף הספר; אבל נראה שהוא מתאר את המהפכה בלי להאמין בה. קשה לאדם לצאת מגבולות חייו, להיות אמפתי לזולת וללחום למען צרכים שאינם שלו. "שני פחים ירוקים/ מרחרחים זה את זה/ ביום שרב", כתב מאיר ויזלטיר ב"ריח". גם אצל מרסה, בימי השרב של ברצלונה, כל מה שנותר הוא מגע רגעי עם ריח אחר.

Ultimas Tardes Con Teresa \

Juan Marse

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ