טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עידן הלא יעלה על הדעת" מאת ג'ושוע קופר ראמו | מה שנסראללה כבר הבין

חיזבאללה פיצח את העולם המודרני ולמד להתמודד אתו בדרך חדשה. גם ראש אמ"ן לשעבר והמשקיע מייקל מוריץ הבינו שהעולם עבר מהפכה

תגובות

עידן הלא יעלה על הדעת

ג'ושוע קופר ראמו. תירגמה מאנגלית: נעמי כרמל. הוצאת מודן, 259 עמ', 88 שקלים

מה משותף לאלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר אהרון זאבי-פרקש, לחיזבאללה, למשקיע מייקל מוריץ ולשיגרו מיאמוטו מחברת נינטנדו? שום דבר, למעט העובדה שלטענת ג'ושוע קופר ראמו, כולם פיצחו את העולם המודרני, למדו להתמודד אתו בדרך חדשה, הבינו את מה שאנחנו מתקשים להבין: העולם עבר מהפכה. השיטות הקודמות, המנהיגים הקודמים ודפוסי המחשבה הישנים אינם יעילים עוד ככלים להתמודד עם העולם החדש ועם בעיותיו.

לא לחינם הרשימה שראמו שואב ממנה את השראתו כל כך מגוונת וכוללת אנשים מתחומים כמו ביטחון, יחסים בינלאומיים, עסקים, השקעות הון סיכון, מדע ועוד. ראמו מבקש לשכנע שדרך המחשבה החדשה, זו שהוא מיד יפרוש לפני הקוראים, תסייע להם בכל תחום שיפנו אליו, בין אם הם בעלי חנות מכולת ובין אם הם נשיא ארצות הברית של אמריקה. ליומרנות הזאת אין תמיד כיסוי.

הטענה של ראמו בקיצור היא זו: אנחנו מתמקדים מדי בבעיות שניצבות לפנינו ולא בסביבה שבתוכה הן התפתחו; אנחנו מפעילים מחשבה לינארית, כזו שהתאימה לאנשי יוון העתיקה אך לא לעידן שלנו, וכתוצאה מכך אנחנו לא פועלים בגמישות המחשבתית או ההתנהגותית הנדרשת לתקופתנו. אנחנו מסרבים לקלוט שאנחנו חיים בתקופה שבה השינויים מתרחשים לא לאורך שנים אלא בכל כמה ימים, ושהאיומים המרחפים מעל לראשנו הם חלק ממערכת, חלק מרשת שמקיימת יחסי גומלין רופפים אך הרסניים. אם לא די בזה, כאשר אנחנו בוחרים פתרון, אנחנו בטוחים שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר - אם רק נפיל את סדאם חוסיין, עיראק תהפוך לדמוקרטיה; מבלי לקחת בחשבון שהם עלולים (לא) להסתדר על הצד הרע ביותר - מוסדות השלטון בעיראק יקרסו, הקיצוניים יפרחו, האמריקאים יאבדו אלפים מחייליהם בפעולות טרור.

אחת הדוגמאות החביבות על ראמו היא ארגון החיזבאללה. לטענתו, החיזבאללה, המורכב ממספר רב של תאים קטנים ועצמאיים, למד להסתגל לכל איום בשל הלחץ הישראלי. כן, אנחנו האשמים בכך שהחיזבאללה כל כך חזק, מכיוון שהכנסנו לד-נ-א שלו את הכורח להמציא, להתחדש ואפילו לצפות את העתיד. זו הסיבה לכך שכאשר הצבא הישראלי, הכבד, הביורוקרטי, הלא-יצירתי והבלתי-גמיש, מתמודד עם החיזבאללה, מכה אותו האחרון שוק על ירך. החיזבאללה מותאם לעולם החדש - צה"ל לא.

ואיך זאבי-פרקש קשור לתזה של ראמו? ראש אגף המודיעין לשעבר, שמונה לתפקידו בחורף 2001, החליט לשנות את שיטות איסוף המודיעין של צה"ל. במקום לנסות להשיג תמונה מושלמת של האיומים ושל האויבים שלפניהם ישראל ניצבת, הוא החל להפנות את תשומת הלב של אגף המודיעין לדברים שלכאורה אינם קשורים כלל לאיום על ישראל, למשל: לבדוק האם החנויות בביירות שוקקות קונים. הסיבה לכך היא שאם ביירות סובלת ממיתון, אסד, נשיא סוריה, ירצה להסיח תשומת לב עמו מהמצב (מכיוון שהסורים רואים בלבנון מדינת חסות) ולכן הוא יתקוף את ישראל. בנוסף, זאבי-פרקש החל להתעניין דווקא בפעולות הטרור שנכשלו ולא באלו שהצליחו, וכך הבין שקיימים מספר "ראשים חושבים" בארגוני הטרור ושאם ישראל תטפל בהם, שאר הרשת תקרוס מעצמה. על מסקנה זאת התבססה ההחלטה הישראלית לדבוק בחיסולים ממוקדים.

כדי להבהיר את עמדתו, לפיה קשרים עקיפים ובלתי צפויים עלולים להשפיע עלינו יותר ממה שאנחנו מדמיינים, פונה ראמו לתיאוריות מתחום הפיסיקה, המתמטיקה ומדעים אחרים. הדוגמה המרכזית שהוא משתמש בה היא של ערימת החול: איך אפשר לחזות מתי ערימת חול שאדם עורם גרגר אחר גרגר תתמוטט? הרי ברור שככל שהערימה גדלה בצורה של חרוט, יגיע הרגע שבו היא תקרוס; זה בלתי נמנע. האם אפשר לחזות מתי תתרחש הקריסה? מתברר שעל השאלה הפשוטה אין תשובה פשוטה, ולמעשה היא ממחישה את טענתו: מי שמביט בכל גרגר לא ימצא את התשובה, גם מי שמביט בערימה לא יגיע אליה. רק מי שמביט בקשרים הקטנים בין הגרגרים מסוגל להתקרב לתובנה אמיתית.

אז איך מתמודדים עם עולם שהמטאפורה ההולמת ביותר לתארו היא ערימת חול נוטה לקרוס? ראמו, אחד המומחים הגדולים בעולם לסין, שולף מהמדף כמה תיאוריות מהמזרח. זה הרגע שבו הקוראים הביקורתיים ירגישו כיצד דוחפים לגרונם קצת זן בטעם בודהיסטי. מסקנתו היא שהסינים הבינו את מה שהבוקים בעולם המערבי לא קלטו: הם הביטו בסביבה, בחנו את המערכת ולא התמקדו רק בבעיה. אם רק היינו לומדים קצת מהסינים.

הספר כתוב בתנופה ולא פעם נדמה ששיש כאן דרשה של מטיף אוונגליסטי נלהב ומשופשף. לפרקים אתה כבר רוצה שראמו יספר לך איך נמלטים מהמבוך שאליו נקלענו, אך כאשר מגיע הרגע הזה, הוא לא לחלוטין מספק. בנוגע אלינו, הישראלים, הוא מבהיר שאם רק נתמוך בארגונים בלתי ממשלתיים אשר ישפרו ברצועת עזה את החינוך, את הכלכלה, את מצב השיטור ואת מצב הביטחון, יתרחשו בשטח שורה של מהפכות קטנות שיובילו למהפכה גדולה, שתוביל לשינוי בתודעה, שיוביל לשלום. פשוט, לא?

עלינו להיות גמישים יותר, קובע ראמו, להבין שאנחנו חלק ממערכת; עלינו גם לטפל בחלקים הרחוקים מהבעיה שאתה אנחנו מתמודדים, מכיוון שהם ישפיעו עליה באופן עקיף ובכך תיווצר סביבה אשר תטפל בבעיה באופן אוטונומי ואוטומטי. בדרך זו נוכל שלא להיקלע למלחמה שנאלץ לנצח בה. אבל האם אלו לא מסוג הדברים שאפשר היה לומר גם על התנאים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים במאה ה-19?

ראמו מציע זווית ראייה חדשה, מקורית, רעננה ומלאה ברטוריקה סוחפת, לעתים סוחפת מדי (כלומר, פופוליסטית), אשר יש בה לא מעט היגיון. כמי שערך את מדור החוץ של השבועון "טיים", הוא מספק מידע מרתק על האופן שבו החלטות מתקבלות בזירה הבינלאומית. אבל דווקא הקוראים הישראלים, המכירים את הדילמות מקרוב, עשויים למצוא את רעיונותיו בלתי משכנעים. עם כל הכבוד לסינים, לא בטוח שיש לישראלים הסבלנות הנדרשת למתכונים בודהיסטיים.

ראמו יסביר שזו בדיוק הבעיה.

The Age of the Unthinkable \ Joshua Cooper Ramo

הסוציולוג ד"ר יובל דרור הוא ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת, במכללה למנהל



חיילי צה''ל במלחמת לבנון השניה. לא הבינו את חוקי המשחק החדשים


אהרן זאבי-פרקש. מתאים לתזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות