בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקור ההשראה שלו היה "המאהב" של א"ב יהושע

פגישה עם הסופר הגרמני, היהודי, האורתודוקסי, בנימין שטיין. סופר חריג שכתב ספר חריג, כפול שערים, המתרחש סימולטנית בישראל ובגרמניה ובארצות הברית, על זיופי זהות וזיכרון, ושם אחד מגיבוריו אמנון זיכרוני

תגובות

דליקה שפרצה ברכבת ביום שלישי שעבר אמרה לשים לאל את הפגישה שנועדה לי בחיפה עם הסופר האורח הגרמני-היהודי-האורתודוקסי בנימין שטיין. שנינו, כל אחד בדרכו, נאבקנו בנחשולי הפאניקה שאחזה בנוסעים משנודע פתאום בתל-אביב שאין רכבת. נדחקנו ודחקנו, נדחפנו ודחפנו, נרמסנו ורמסנו, חווינו גיהנום מדגמי של אותה פאניקה האוחזת בבני עמנו על כל דבר של מה בכך, עד שתפסנו מקום, כל אחד מצדו, בכלי התחבורה הראשון שזימן לנו הגורל.

היה זה מכון בוצריוס לחקר ההיסטוריה הגרמנית שהזמין אותו להרצות באוניברסיטת חיפה באותו יום, ונדברנו שאגזול ממנו את השעתיים שלפני ההרצאה לשיחה פרטית. אבל גם פרטיות היא כאן מצרך נדיר שיש להיאבק עליו. לשווא. הגברת לאה דרור החביבה, המנהלת האדמיניסטרטיבית של המכון, לא זזה מעמנו במשך כל זמן הראיון, ולעתים הינהנה בראשה והצטרפה לתשובותיו של הסופר, כמאשרת אותן.

זה זמן חיפשתי דרך להתוודע אל בנימין שטיין. את הסקרנות להכירו עורר בי לפני כשנה יורגן יעקב בקר, עורך ספרותי מברלין, שבא למכון גתה בתל-אביב לספר על הספרים החדשים שמשכו אז את תשומת הלב של הקוראים בגרמניה. על ספרו של בנימין שטיין, "המסך" (הוצאת C.H. Beck), דיבר בהתלהבות יתרה. וגם על הסופר עצמו, שתואר כדמות יוצאת דופן. יליד הפרבר ליכטנברג שבמזרח ברלין, בן למשפחה ארכי-קומוניסטית ואנטי דתית, שקיבל עליו עול תורה ומצוות עוד בנעוריו, תחת השלטון הטוטליטרי של מזרח גרמניה. הוא סירב להתגייס לצבא העם של המדינה ההיא שהתבטלה לימים, ונענש בכך שנאסר עליו ללמוד באוניברסיטה. הוא מצא עבודה בבית אבות, ולימד את עצמו עברית ויהדות.

בנימין שטיין אינו שמו המקורי. גם אין זה שם-עט ממש, אלא השם שלקח לו בגיל 16 לחיים החדשים שלו כיהודי וכסופר ומאז דבק בו. לא הועילו הפצרותי שיגלה לי מה היה השם שהיה לו קודם לכן. לבסוף אמרתי בלבי שעלי לכבד את רצונו להחליט, שמרגע מסוים בחייו הוא נחשב למי שנולד מחדש. את השם בנימין בחר מתוך שבנימין היה האהוב בבניו של ישראל, ו"שטיין", אבן בגרמנית, שם נפוץ כמעט כמו "לוי" בארץ, נלקח מן הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". כלומר: השם החדש נועד לבטא את רצונו להיות בן אהוב, ושוב לא דחוי כמקודם.

זאת מפני שסבל בילדותו מדחייה. בשל עין ימין שלו ששותקה מלידה אכל מרורים בחברת הילדים ונחשב הפוזל: כלומר חריג ומוזר בקרבם. והגדולים אילצוהו, כאילו אשמה כבדה שלו היא, לשאת טלאי על עינו הבריאה כדי לחזק כביכול את העין המשותקת, ללא הועיל. אבל חייו הפרטיים, אמר, אינם חשובים, אלא ספרו, "המסך", שלשמו ביקשתי לפגוש אותו.

ספר חריג ומוזר לכל הדעות: אפשר להתחיל לקרוא בו מימין לשמאל או משמאל לימין, בשתי עלילות מקבילות הנפגשות לבסוף באמצע הספר. מי שיתחיל בקריאה מן הכריכה הימנית יגלה בה את סיפורו של אדם ושמו אמנון זיכרוני, פסיכולוג החי בישראל, המספר את הקורות אותו בגוף ראשון.

אמנון זיכרוני שברומאן אין לו שום קשר עם עורך הדין הישראלי הנודע אמנון זיכרוני. בנימין שטיין אומר שכאשר כתב את הרומאן לא ידע שיש אדם אמיתי, מפורסם, הנושא את השם הזה, ומשנודע לו הדבר, שוב לא אבה לשנות את שם גיבורו. ב"אמנון" בחר מתוך שצליל השם קרוב ל"אמנזיה", כלומר שיכחה. וזיכרוני, בשל הזיכרון.

מי שפותח את הספר בצדו השמאלי ימצא בו את עלילת חייו של יאן וקסלר, כפי שהיא מסופרת מפיו של אדם הנקרא יאן וקסלר, שאולי אינו כלל מי שהוא. נרמוז רק, שהפרשה שמגולל חלק זה ברומאן מזכירה פרשה אמיתית שהיתה לא מכבר סביב הסופר השווייצי-הגרמני בנימין וילקומירסקי, שאימץ לו זהות בדויה של ילד יהודי ניצול שואה וכתב את זיכרונותיו כביכול בספרו עטור ההצלחה "קרעים", עד שנחשפה התרמית על ידי עיתונאי אחד. ב"המסך" שמו אליצור ברנשטיין. במציאות היה שם העיתונאי שחשף את הזיוף דניאל גנצפריד.

אבל "המסך" אינו רק ספר של בילוש אחר זייפני זיכרון. שטיין קיבל עליו לענות בו על שאלות מופשטות יותר, פילוסופיות: מהו זיכרון ומהי זהות, והאם הזיכרון והזהות אינם לפחות בחלקם בדיון או בדיה או אשליה. ומשתוקק הוא כמו לפרוץ, גם דרך צורתו המוזרה של הספר הזה, את מגבלות הזהות, את ההגדרות המוכנות מראש המגדירות גם, בין השאר, מה צריך להיות ולהיראות ספר.

מתוך שהוא מסתייג מצורות ומהגדרות מוגמרות, שטיין מסרב להכיר בכך שהוא סופר "גרמני". לא כי, אומר שטיין. אני סופר אירופי שרוצה לצאת מהגטו הגרמני. לשפת אמי אני נשוי, הוא אומר. אבל לא לגרמניה. ועל כן הרשיתי לעצמי להעביר את העלילה למקומות אחרים, בישראל, בארצות הברית.

כששאלתי אותו למקורות ההשראה שלו כסופר בכלל וברומאן הזה בפרט, והייתי משוכנע שינקוב בשמם של אוונגרדיסטים גרמנים בני דורות קודמים, שטיין הפתיע אותי. הסופר שהשפיע עליו יותר מכולם הוא הסופר הישראלי, תושב חיפה, א"ב יהושע! עוד בצעירותו התוודע אל ספריו. הוא עיבד לתיאטרון, בגרמנית, בסתר, מפני שהיו אלה עדיין ימי הטוטליטריות המזרח-גרמנית, את סיפורו של יהושע, "הערב של יתיר". אבל ההשראה הישירה ל"המסך" באה מן "המאהב" של א"ב יהושע, שהילך עליו קסם בשלל הקולות המנוגדים המדברים בו סימולטנית.

גם שטיין מדבר בשלל קולות, ולא רק בתוך הספר הזה. לבד מזה שהוא סופר, הוא עיתונאי חריף עט ופרובוקטיבי, היוצא לא אחת נגד מדיניות הקהילה היהודית של גרמניה. כגון בשעה שקמה לגנות אוטומטית את האפיפיור על שביטל את הנידוי שהוטל על הבישוף ויליאמסון, מכחיש השואה. גם יש לשטיין בלוג נקרא למדי, החתום בשם Turmsegler. הוא חולק בו עם קוראיו חוויות אישיות מתחום האמנות, הספרות והמוסיקה. הכתיבה בבלוג נועדת, הוא מודה, לשמור את מיומנות הכתיבה שלו, להיות ניסוי כלים יומיומי.

הצטרכנו, לבסוף, לעלות אל אולם ההרצאות בקומה הלפני אחרונה של מגדל האוניברסיטה. יוצאי גרמניה ישישים וסטודנטים צעירים האזינו לסופר, שקרא פרקים מן התרגום לאנגלית של "המסך" הנשלם והולך וייצא לאור בספר בארצות הברית בהוצאת Open Letter Books בעוד כשנה. קוראי העברית ייאלצו כנראה לחכות זמן רב יותר לתרגום, אם בכלל.

בערב חזרה הרכבת לפעול בין חיפה לתל-אביב. חזרנו יחד. שאלתי אותו אם שוב אינו מרגיש דחוי כמקודם ואם אמנם היה מאבן שמאסו הבונים, לראש פינה. על כך השיב שאמו, מתקשה עדיין לקבל את אורח חייו הדתי ואת הכיפה השחורה שלראשו. אביו סובלני הרבה יותר. בעבודה (הוא גר במינכן ועובד כיועץ מחשבים) יודעים הכל שתנאי בל יעבור הוא שאינו עובד בשבת ומתייחסים לזה במלוא הטבעיות. נשארו רק אנשי הביטחון הישראלים בשדה התעופה שאינם מבינים את פשר זהויותיו ומזכירים לו בכל פעם מחדש, בחקירותיהם המביכות, שהחיים הם לא רומאן.



בנימין שטיין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו