בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש שאלות לאהרן שבתאי | הלנה הכפולה

כבר יותר מ-20 שנה מתרגם אהרן שבתאי את מיטב המחזות היווניים הקלאסיים. ב"נשי טרויה" וב"הלנה" של אוריפידס, שתירגם עכשיו, המלחמה מוצגת בכל כיעורה והאדם - בכל עליבותו. ניטשה כעס על המחזאי היווני בשל כך, וזו בדיוק הסיבה שבגללה שבתאי מרוצה ממנו

תגובות

מלחמת טרויה היא הרקע לשני מחזות של אוריפידס שיצאו זה עתה בסדרת המחזות היווניים הוותיקה בתרגומו המשובח של אהרן שבתאי (הוצאת שוקן). ב"נשי טרויה", הנשים של העיר ההרוסה, שגבריה נהרגו בידי היוונים, ממתינות שיחולקו כפילגשים וכשפחות ליוונים, והלנה, שבגללה פרצה המלחמה, מוצגת כרודפת בצע ובוגדנית, ששני הצדדים שונאים. ב"הלנה", מתברר שאותה הלנה מטרויה היתה רק דימוי, צלם עשוי ענן שיצרו האלים, וכי האשה האמיתית, שהיא צנועה ונאמנה, הוסתרה בכלל במצרים בעת המלחמה.

מדוע יצר אוריפידס שתי הלנות כה שונות בכל אחד מהמחזות?

"אוריפידס רצה להראות שאנשים נלחמים בגלל משהו מדומיין: הלנה שפעם היא כזאת ופעם אחרת. הוא מודע לזה שאנשים מחזיקים בכל מיני מיתוסים, וחושב שזה מקור הטרגדיה, כי אנחנו מאבדים את הגישה לממשות, וחיים במיתולוגי: מיתוסים של מלחמה ושל שנאה, של חשיבות הביטחון והערצת הגנרלים שולטים בחיינו. ב'הלנה' הוא מביא את זה לשיא, כי אנשים נלחמים שם בגלל דימוי. אבל יש גם צד קומי בכל הטיפשות הזאת, בכך שאנשים נלחמים בגלל דמות שעשויה מענן".

איך הגישה הזאת אל הטראגי באה לידי ביטוי ב"נשי טרויה"?

"המיתוס של ?נשי טרויה' הוא המיתוס הבסיסי של המערב. אנחנו תמיד במלחמת טרויה (עכשיו, למשל, היא בין המוסלמים לעולם המערבי). לכאורה, במלחמה יש את הטובים והגיבורים, יש בה גדלות רבה - שמתבלטת במלחמות מיתיות כמו זו של טרויה, שהגיבורים בה הם בני אלים. אבל אוריפידס מראה שזה לא מפואר כל כך, שמאחורי המיתוס עומדת מציאות בנאלית של אלימות ותאוות בצע וגחמות, שמדובר בקומץ של נשים וילדים שהורגים אותם, ובעיר הרוסה. אוריפידס לקח מלחמה מיתית, שכולם היו בה גיבורים, והשטיח אותה לרמה של רצח וכיבוש".

ועל הפיחות הזה אוריפידס ספג ביקורת מפרידריך ניטשה.

"כן, כי ניטשה הסתכל על האיליאדה והאודיסיאה וראה שהמלחמה שם חופפת לכל מה שטוב בנו, בני האדם: באיליאדה, כל הגבורה נחשפת במלחמה על הלנה, והלנה היא נפלאה, ולא כועסים עליה. המיתוס מגביה, אנחנו הולכים שם אל הצד האלוהי בבני אדם, וזה נפלא. אז ניטשה כעס על אוריפידס שהוא עושה לזה פיחות. הוא אמר לו: אתה כמו חנווני, רציונליזטור קטנוני, שמקטין את הפאר הזה, ועושה ממנו משהו נטורליסטי".

אז מי צדק, ניטשה או אוריפידס?

"אלה שני צדדים שקיימים בנו. מיתוס הוא לא רק דבר שלילי שאין בו אמת. יש דבר כזה נסיכות, יש הלנות, ולאשה שאתה אוהב וחושק בה יש יופי אלוהי. וגם הגברים במיתולוגיה הם ממוצא אלוהי, וזה טוב שיש לנו פוטנציאל להידמות לאלים. אוריפידס לא מערער על היופי, הוא רק מדבר על הפוטנציאל ההרסני של ההתנתקות מממשותו והפיכתו לדימוי. הוא מרגיש לא רק שאלה הדברים שמכוננים את חיינו, אלא שאנחנו גם נופלים להם קורבן. מבחינה זו, אוריפידס הוא גם הומניסט, כך שאני לא מסכים לגמרי עם ניטשה".

התחלת את מפעל התרגום של המחזות היווניים לפני יותר מ-20 שנים. האם סגנון העבודה שלך השתנה לאורך השנים?

"כן. פעם היתה לי לשון יותר מודרניסטית, השתמשתי בלשון דיבור, והתרגומים יצאו מחוספסים יותר. במשך הזמן מצאתי תרכובת טובה יותר בין סגנון גבוה לנמוך. אני פחות דבק במילולי ויותר במהותי, וזה תמיד יוצא טבעי יותר, וגם אם יש מלאכותיות מסוימת, אני משתמש בה כגורם פיוטי, כי טקסט לא צריך להיות חלק מדי. הרבה פעמים תרגומים, וגם כתיבה מקורית, הם רהוטים מדי, ובסך הכל הכתיבה היא כמו החיים. צריך להרגיש בה גם את ההתנגדויות, את המאמץ, את השריריות של התרגום. כמו זמר, אתה לומד לאזן את הקול שלך, כך שהוא נובע מקרקעית הבטן, ולא מהפה. תרגום צריך להיות כמו שיר בעברית, כמו שאני מדבר אלייך. הוא לא יכול להגיד: ?אני תרגום'".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו