בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים בכרומו | סוגרים ספר

"זמנים, רבעון להיסטוריה", גיליון מספר 112

תגובות

הספר עדיין לא מת, אבל האובייקט שמורכב מעיסת סיבי עץ מושטחים עד דק הקרוי נייר, שהשכבות שלו נושאות סימנים מודפסים של כתב, איורים, ציורים, או העתקי תצלומים, וביחד הם כרוכים במגוון שיטות - האובייקט הזה, כמו שאומרים על רצי מרתון, נכנס לאיצטדיון ומתקרב אל קו הסיום.

אף שאני משער ומקווה שימשיכו לכתוב ולקרוא, הדבר הזה, האובייקט הייחודי, הפשוט והמופלא הזה, נלחם את קרב המאסף שלו נגד יריבים טכנולוגיים עדכניים. בשנים האחרונות יש יותר פלטפורמות טכנולוגיות לקריאה של ספרים ושאר תוצרי טקסט ודימוי שהם קלים לנשיאה ולתפעול. בתוך כעשור, כך מנבאים הטכנו-חזאים, מרבית אוצרות המלה הכתובה יהיו זמינים דיגיטלית. ספרים חדשים יצאו לאור כקובצי מחשב וספרים, מאמרים, מסמכים, ארכיונים, גנזכים ומאגרי מידע - כולם יעברו סריקה, וכולנו נוכל בעזרת הקלדה מושכלת, לאתר אותם, לעיין בהם, להוריד וקרוא אותם - וכל זאת מבלי לצאת מהבית או מבלי לקום מהכסא בבית הקפה.

רגע לפני שהמהפכה הזאת גורסת לחלוטין את עולם הנייר, מקדיש הרבעון להיסטוריה המצוין "זמנים" את מרבית הגיליון האחרון שלו לקובץ מאמרים בנושא "ספרים פתוחים, ספרים גנוזים". הגיליון אף נחתם במאמרו של רוברט דרנטון, מחשובי החוקרים בתחום, שמנסה למפות את האפשרויות, הבעיות והאתגרים שעומדים לפני טקסטים בעידן הדיגיטלי.

אחרי סקירה של הבעיות העולות מחוקי זכויות היוצרים, דרנטון מבצע קפיצת אמונה בלתי מנומקת ומברך את המונופול של חברת גוגל "על גישה למידע", זאת בעקבות החתימה של הסכם הפשרה בין ענקית התוכנה לבין קבוצות מחברים, סופרים ומוציאים לאור בדבר המשך פרויקט "גוגל ספרים". במסגרת פרויקט הענק אנשי גוגל שואפים לסרוק את כל הספרים בעולם, אולם לפרסם בחינם רק 20% מכל ספר, כשאת היתר יוכלו הגולשים להוריד בתשלום, שחלקו יועבר למחברים ויורשיהם בהתאם לחוקי הזכויות המקומיים והבינלאומיים. "מה יקרה אם גוגל תעדיף רווחיות על פני חופש גישה?" שואל דרנטון ועונה, "לא יקרה דבר" באופטימיות - למרות שהוא מודה ש"ההסדר יוצר שינוי מהותי על ידי ריכוז הכוח בידי חברה אחת". מדוע חברה כזאת, אמריקאית נזכיר, תעדיף את האינטרס הציבורי על זה שלה ושל בעלי המניות שלה? לזה אין לדרנטון תשובה, אלא רק משאלת לב.

זה כמה עשורים שספרים אינם רק נשאי ההיסטוריה אלא גם מושא של חוקריה, וכפי שמציין עמי איילון, עורך הגיליון, "האגודה לתולדות הקריאה, הכתיבה וההוצאה לאור" שמרכזה בארצות הברית, מונה כיום יותר מאלף חוקרים מרחבי העולם, אשר בוחנים קשת מגוונת ועשירה של סוגיות.

הגיליון הזה מביא חלק מהן: במאמר על פרויקט דיגיטציה של הספר הפופולרי ביותר בצרפתית, משלהי ימי הביניים מתאר סטיבן ניקולס את תהליך האיסוף, הסריקה והקישור בין למעלה מ-150 גרסאות מועתקות בכתב יד של "רומן הוורד", ואת היתרונות העצומים למחקר ההשוואתי, ההיסטורי, התרבותי והאמנותי המתאפשרים ממאגר כזה. "כבר עתה ברור", מסכם ניקולס, "כי הבנה עמוקה יותר של העבר, שהתאפשרה הודות למאגר מופלא זה, פורשת בפנינו נופים חדשים ופותחת אופקים חדשים לגבי עתידם של לימודי ימי הביניים". זו אכן חוויית קריאה שונה לגמרי - עשירה, גועשת, מרובדת, ומסקרנת. זו אינה רק הצצה אל העבר הרחוק של התרבות המערבית אלא התבוננות אל הדלת הנפתחת אל העתיד של אגירה, סידור, קישור, הפצה וקריאה של ידע בעולם כולו (אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם ב:

http://romandelarose.org).

כמה מהמאמרים ב"זמנים" מוקדשים לקשר ההדוק שבין דת, או ליתר דיוק דתות ברבים, לבין הפצה, שליטה, וצנזורה של טקסטים. במאמרו "מאגיה בודהיסטית והמצאת הדפוס", מאיר שחר חוזר אל המצאת הדפוס בסין, ככל הנראה כבר במאה השמינית לספירה, לקשיים הייחודיים של הדפסה בכתב פיקטוגרמות ובו אלפי סימנים, וגם סוקר בקצרה כמה אפשרויות של "הגירה" של הדפוס למערב. את עיקר מאמרו מקדיש שחר לקשר שבין הבודהיזם, שהגיע לסין כדת זרה מהודו, לבין התפתחות והפצת הדפוס. המיסיונרים הבודהיסטים בסין עשו שימוש "בכל אמצעי טכנולוגי אפשרי" וגם היו הראשונים לחבר יצירות כתובות בשפה המדוברת, ובכך שברו, או לפחות כירסמו במונופול של האליטות הביורוקרטיות על הפצת טקסטים ומידע.

חוקרת החינוך, חנה זיסנויין, בוחנת סוגייה שלאחרונה שוב עוררה פולמוס: במאמרה "ערב הרפורמציה: כתבי קודש בחרוז ובתמונה" היא מראה כיצד החל מהמאה ה-12 (אך ביתר שאת מראשית הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-15) נכתבו, נערכו, אוירו ומאוחר יותר הודפסו והופצו סיפורים ופרשות מן התנ"ך והברית החדשה, הביבליה, בגרסאות שהותאמו הן לילדים והן למבוגרים בעלי אוריינות נמוכה. בלשוננו, גרסאות לייט, או בשפה קלה, מחורזת, פשוטה וברורה.

בעקבות מחקריו פורצי הדרך של פיליפ ארייס אודות התפישה החדשה של הילדות שצצה בשלהי המאה ה-17, טוענת זיסנווין שאחת הסיבות המרכזיות לפריחה של גרסאות אלו היתה התמורות מרחיקות הלכת שעברו על תפקידה של הדת בתקופה זו, כשאת "מקומם המרכזי של ביטויי הקדושה ושל האסכטולוגיה הדתית הלכו ותפשו הרכיבים המוסריים". וכך, מתוך ההבנה שהלכה והתפתחה שהילד שונה מן המבוגר, החלו "להתאים ספרים לתכונותיהם הייחודיות של הילדים". הדיו של דיון זה נשמעים גם היום, לא רק בהוצאה לאור של התנ"ך "מתורגם" לעברית בת ימינו, אלא חשוב מכך, בוויכוחים על תכנים, "גובה השפה", וסגנון, בספרי הלימוד ואף ברשימות הספרים בקורסים האקדמיים. ספרים וטקסטים, בין אם דיגיטליים ובין אם "סתם" מנייר, היו, נותרו, ואני בטוח שימשיכו להיות, אימת המוסרניים, השמרנים, ובעלי השררה.

"זמנים, רבעון להיסטוריה", גיליון מספר 112. עורכת מירי אליאב-פלדון. עורך אורח: עמי איילון. מו"ל: האוניברסיטה הפתוחה




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו