בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בית" מאת מרילין רובינסון | נוטת החסד

הן מצד הסגנון והן מצד התוכן, "בית" הוא רומן מסורתי, בעל גוון נוצרי, המציית לנוסחה המנצחת של הספרות הפופולרית

תגובות

בית

מרילין רובינסון. תירגמה מאנגלית: ברוריה בן-ברוך. הוצאת עברית וכתר, 323 עמ', 92 שקל

גלורי, אשה למודת אכזבות בת 38, שבה לבית אביה הגוסס. עד מהרה היא חווה שם טלטלה עם הופעתו הפתאומית, לאחר 20 שנות נתק, של אחיה ג'ק, אלכוהוליסט בגמילה. על הבסיס הזה בונה מרילין רובינסון את "בית", זוכה פרס אורנג' ב-2009. העלילה המצומצמת, המתרחשת בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, עוקבת אחר המשך חייהן של הדמויות המרכזיות ב"גלעד", זירת ספרה הקודם של רובינסון, שזכה בפרס פוליצר ב-2005. אפשרי בהחלט כי מי שקראו את "גלעד" יקראו את "בית" ביתר להיטות, וגם יבינו ביתר קלות על מה הסופרת מדברת כשהיא מזכירה אירועי עבר מושתקים. על הכריכה, בכל אופן, אין כל המלצה להתייחס לרומן כאל ספר המשך, אלא רק מציינים שהוא מתרחש באותה עיירה בעלת שם תנ"כי - וחבל.

במשך כל הקריאה התרשמתי מכתיבתה ההגונה של רובינסון, אך לא מצאתי בה לא ברק ולא מקוריות יוצאת דופן. הן מצד הסגנון והן מצד התוכן, "בית" הוא רומן מסורתי, בעל גוון נוצרי, המציית לנוסחה המנצחת של הספרות הפופולרית, זו המחזיקה בארונותיה את השלדים הצפויים המגיחים טיפין-טיפין (ארוס מבריז, תינוקת מתה), עד להגחתו של הגדול שבהם, כתמיד, לקראת סוף הספר. 100 העמודים הראשונים של הרומן ייגעו ואף דכדכו אותי, בעיקר לאחר שהבנתי כי אפסו הסיכויים למצוא בו ולו קורט הומור. אחריהם דווקא הצלחתי לגלות עניין מסוים בהתרחשות המשפחתית, המתוארת לדקויותיה. רק לבסוף, ב-50 העמודים האחרונים, זיהיתי בעצמי משהו דמוי להט להפיכת דפים.

כצפוי, ועוד יותר ברומן שענייניו חסד, סליחה ופיוס, ואף עם באטיות ודרך דיונים תיאולוגיים, חלה התקרבות בין גלורי לאחיה, הכבשה השחורה של המשפחה. תיאוריה של רובינסון את הבית, "המכיל שקט קודר", ואת המתרחש בקרב הנפשות השתקניות, אמינים ומדויקים, אבל כמעט תמיד ארוכים ומתפתלים. תיאור אופייני: "בעודה מהרהרת בתפילה שטרם נוסחה במלים כי עדיין לא היתה מספיק מדוכדכת לעשות זאת, נחתה עליה ההבנה הלא רצויה שהיא אוהבת את ג'ק וכמהה לאישורו. דבר זה היה ללא ספק בלתי נמנע, מפני שכך קיבלו עליהם כל בני המשפחה, ביחד ולחוד, למעט הגיסים והגיסות שאולי לא פגשו בו מעולם ואולי אף לא שמעו את שמו, ושהיו רק משתאים מעט לנוכח עוצמת הרגש הקיבוצי הזה אילו התחוור להם בדרך כלשהי". רק פה ושם מבצבצת בין השורות אירוניה אלגנטית: "היא וג'ק עבדו אפוא, איש בתורו, את צלם אביהם המנמנם". כפסקול לקריאה משמשים, לסירוגין, שתיקות מעיקות ומזמורי תפילה המצוטטים לרוב, מושרים ומנוגנים בידי הדמויות. חובבי הערות שוליים יבואו על סיפוקם ויעשירו את השכלתם, בעיקר בענייני נצרות והיסטוריה אמריקאית, אך גם ייעלבו למקרא הערות מסוג הבא ללמדנו ש"גלורי פירושו תהילה, וגרייס - חסד".

לא מן הנמנע כי התעמקותה של רובינסון בתיאולוגיה הפרסבטריאנית-קלוויניסטית, ואולי גם רוחות ניאו קלוויניסטיות המנשבות בארצות הברית, השפיעו על המבקרים האמריקאיים, שקשרו לראשה כתרים וזיכו אותה בכיבודים. עם זאת, לפחות מהספר הזה, היא עצמה אינה מצטיירת כשופרן של רוחות אלה או כמקדשת העבר. להפך, ייתכן ש"בית" הוא דרכה להבהיר לקוראי "גלעד" ולמי שביקרו אותה בגינו, כי הומניזם הוא דתה. תמונת הסיום המרגשת והמורכבת, שטעמיה הם חסד והחמצה, מדלגת אל עתיד היפותטי ונדמה שגם מכשירה את הקרקע לספר שלישי, שיחתום את הטרילוגיה של "גלעד" וייתן פתחון פה למי שהודרו מן העיירה, מן הרומן ומן ההיסטוריה של אמריקה. חרף זאת, לפחות לי, כקוראת חילונית, קשה להתעלם מבחירתה של המחברת לחתום את הספר, בכוונה מלאה ובלי שמץ של אירוניה, במלים "נפלאות דרכי האל".



מרילין רובינסון. טלטלה פתאומית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו