בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חסד ספרדי" מאת א"ב יהושע | הצגה שנייה

בספרו החדש של א"ב יהושע השתלט היסוד השכלתני. קוראיו הוותיקים ישאלו לאן נעלם יהושע הישן והטוב, לאן נעלמו היצירתיות, השעשוע והאבחנות האנושיות הדקות?

תגובות

חסד ספרדי

א"ב יהושע. הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה, כנרת, זמורה-ביתן, 374 עמ', 94 שקלים

מראשית הקריירה הספרותית העשירה שלו, איפיינו את כתיבתו של א"ב יהושע שתי מגמות שונות. מצד אחד, ניכר בסיפוריו הראשונים יסוד שכלתני מאוד, רצון לומר דבר-מה על העולם, על האדם, על המציאות הישראלית, באמצעות טקסטים מסוגננים מאוד המתבססים על יסודות חוזרים המעניקים להם מבנה וארגון קפדני. מצד שני, ביטאו הסיפורים יצר סיפורי חזק, דחף להציג דמויות חדשות במצבים חדשים, בלתי צפויים. שתי המגמות הללו חיזקו וטיפחו זו את זו, והאיזון שהתקיים ביניהן אחראי לכמה מהישגיה המרכזיים של הסיפורת העברית בעשורים האחרונים של המאה הקודמת.

בספרו החדש, "חסד ספרדי", האיזון הזה הופר. היסוד השכלתני השתלט על 300 וכמה עמודיו הראשונים של הרומן. קוראיו הוותיקים של יהושע ישאלו את עצמם במשך מאות עמודים אלה לאן נעלם יהושע הישן והטוב, לאן נעלמו היצירתיות, השעשוע, ההמצאה, האבחנות האנושיות הדקות. יחד עם זאת, לקוראים שיצליחו לצלוח את מאות העמודים האלה, צפוי לבסוף פיצוי: בפרק האחרון יהושע כמו חוזר לעצמו, ושוב לפנינו יצר הסיפור ושמחת ההמצאה שלו. הפרק האחרון הזה אמנם לא הופך את הרומן להישג ספרותי, אבל הוא לפחות מונע ממנו להיות כישלון גמור.

"חסד ספרדי" הוא ספר של סיכום, ספר שבו בוחן יהושע ממרום הקריירה שלו את ראשיתה של הקריירה הזאת ומתאר את מהפכיה ואת המתחים הסגנוניים שאיפיינו אותה. לפנינו מעין מדיטציה אטית של יוצר בשל, החוזר אל ראשית דרכו ועושה את חשבון הנפש האמנותי שלו. כדי לעשות את חשבון הנפש הזה רקח יהושע עלילה שבמרכזה במאי סרטים ישראלי קשיש בשם יאיר מוזס. מוזס זה מוזמן לספרד כדי להשתתף ברטרוספקטיווה הנערכת שם לכבוד סרטיו, והוא נוסע לשם לשלושה ימים עם רות, השחקנית הוותיקה שלו. כשהוא חוזר לישראל, הוא מנסה להמשיך את הרטרוספקטיווה הזאת, ונוסע לכמה מן האתרים שבהם צילם את סרטיו הראשונים.

במהלך הרטרוספקטיווה המתמשכת הזאת שב מוזס ונזכר בריב הגדול שהיה לו עם התסריטאי שלו, טריגנו. הסרט האחרון שעשו יחד אמור היה להסתיים בסצינה שבה הגיבורה, שזה עתה מסרה את תינוקה לאימוץ, ניגשת לקבצן ברחוב ומניקה אותו. רות, ששיחקה את הדמות הזאת, סירבה לעשות זאת ומוזס תמך בה, ובכך גרם לניתוק גמור של יחסיו עם התסריטאי המוכשר והמקורי. בספרד רואה מוזס ציור של צעירה המניקה את אביה, ציור המכונה "חסד רומאי". הוא מגלה שזהו מוטיב אמנותי בעל מסורת עתיקה, ומבין כי התסריט של טריגנו אכן נגע באמת אנושית עתיקת יומין. הוא מחליט לכן להפוך את הרטרוספקטיווה לאקט של כפרה ופיוס. הוא נפגש עם טריגנו, וזה מציע לו את מחיר הפיוס: צילום מחודש של תמונת החסד הרומאי, שבה יגלם מוזס עצמו את דמות האב הרעב שבתו מניקה אותו. מוזס טס שוב לספרד, ואחרי שני ניסיונות כושלים (אחד מהם, כמה אופייני, עם אשה ערבייה) הוא מצליח למצוא מינקת כפרית, המתירה לו לינוק משדה.

כמו במיטב ספריו הקודמים של יהושע, לפנינו סצינה עתירת משמעות, שבה משתלבים היטב היגדים פסיכולוגיים, חברתיים ואסתטיים. התמונה מרמזת לארוטיות האפשרית המתקיימת ביחסי אב-בת. הגיבור של יהושע, שחרדתו מנשים מתבטאת בכך שהוא נוטה לנשק את רגליהן, סוף סוף זוכה להתמודד בעיניים פקוחות עם השד הגלוי, ובכך הוא נהפך, בין השאר, לגבר ולתינוק בעת ובעונה אחת. החסד הרומאי שנהפך לחסד ספרדי מתקשר היטב למתח בין אשכנזים למזרחיים המובע לאורך הרומן, וכך מתרמזים כאן גם הצורך של המחבר להתפייס עם השושלת המשפחתית שלו, וגם רצונו של היוצר המבוגר להתחבר מחדש עם מקורותיה הראשוניים של יצירתו.

עיקרו של הרומן הוא, כאמור, הרטרוספקטיווה שעורך כאן יהושע לעצמו. הרטרוספקטיווה של סרטיו של גיבור הרומן כוללת רק את סרטיו הראשונים, ואלה מחזירים את הקוראים לסיפוריו הראשונים של יהושע. אחדים מן הסרטים נוגעים ישירות בסיפור זה או אחר מתוך ספרו הראשון של המחבר, "מות הזקן" (הקיבוץ המאוחד, 1963, בעיקר הסיפורים "המפקד האחרון" ו"מסע הערב של יתיר"); ואחרים עוסקים באופן עקיף יותר באופיים הסוריאליסטי של הסיפורים ובנושאיהם. בהמשך העלילה, בחלקה המתרחש בישראל, מתרמזות יצירות מאוחרות יותר של יהושע: ילדו המפגר של טריגנו מעלה על הדעת את הנובלה "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" (מתוך "מול היערות", הקיבוץ המאוחד, 1967), היעלמותה של רות בספרד אינה יכולה שלא להזכיר את היעלמויותיה של נינה ברומן "מולכו" (הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה, 1987), ועוד ועוד. לאורך הרומן הדמויות גם שבות ועוסקות בסוגיות של מוסר ואשמה, כדי שגם חלקו של ספר המסות של יהושע, "כוחה הנורא של אשמה קטנה: ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי" (ידיעות ספרים, 1998), לא ייגרע.

הקישורים האלה יולידו מן הסתם כמה וכמה מחקרים למדניים, שיצביעו גם על רמיזות ליצירות ספרות עבריות אחרות (עגנון, קנז ועוד ועוד), אבל יש להודות בצער שהם הניבו רומן קלוש למדי.

בסיפוריו הראשונים של יהושע, סיפורי "מות הזקן", היה יסוד חתרני מובהק, ועלילותיהם הסוריאליסטיות חשפו אמיתות פסיכולוגיות וחברתיות כאחד. "מסע הערב של יתיר", שבשיאו מסיטים תושבי הכפר את פסי המסילה כדי שרכבת האקספרס תתנפץ לוואדי הסמוך לכפרם, הוא דוגמה מובהקת למגמה הזאת. ברומן שלפנינו זה לא סיפור, כמובן, אלא סרט ששמו "תחנה נידחת", המתבסס במפורש על "מסע הערב של יתיר". הסרט הזה מוצג במסגרת הרטרוספקטיווה של סרטיו של הגיבור, והרומן מתאר את הסרט ודן בו על פני יותר מעשרה עמודים (72-83). איך אפשר להשוות את האפקט המפתיע, המהמם, של הסיפור המקורי לסקירה המתמשכת של הסרט-שהיה-סיפור-ונהפך-לדיון-בסרט-בתוך-רומן? יהושע מנסה להפיח רוח חיים בתיאור על ידי פירוט זיכרונותיו של הגיבור ותגובותיו למראה הסרט, אבל עדיין לפנינו הד חיוור של המקור. קוראים שזוכרים את הסיפור המקורי ימצאו רק מעט עניין ברטרוספקטיווה הזאת, ועוד פחות עניין יגלו בה קוראים שהסיפור המקורי אינו מוכר להם.

אותם הדברים אמורים גם בנוגע לסרטים האחרים שהגיבור צופה בהם בספרד במשך 200 העמודים הראשונים של הרומן. עניין מסוים טמון בסרט "בבית הכנסת שלנו", שאינו מבוסס על סיפור של יהושע אלא דווקא על סיפורו של קפקא. הסרט מרמז לאחד מנושאיו החשובים של יהושע, המתח בין דתיות לבין חילוניות בתרבות הישראלית, והמחבר מאיר על כך כמה הערות מעניינות, השופכות אור על סיפוריו הראשונים: "חשבתי שאם אין באפשרותי להרוס את הרוממות הזאת, אז לפחות אתעתע בה, אטשטש אותה, אהתל בה, אגרום לה להירדם, אחשוף את רשעותה, את אי-היציבות שלה, אחדיר לתוכה מרכיבים שסותרים את קדושתה - פאגאניים, אבסורדיים, אפילו אשים לצדה חיות משונות". בהערות האלה המחבר אומר לפחות משהו מעניין על ראשית יצירתו, דבר שכמעט לא קורה בעת הדיונים בסרטים האחרים.

נושא מרכזי ברטרוספקטיווה הוא המעבר מסגנונו הסוריאליסטי המוקדם של הגיבור (ושל יהושע עצמו) לסגנונו הריאליסטי. את המגמות הסגנוניות המתרוצצות בגיבור ממחישות ברומן שלוש דמויות שונות: הגיבור עצמו (האשכנזי, השקול, הריאליסטי), טריגנו התסריטאי (המזרחי, בעל הדמיון המקורי, הסוריאליסטי) וטולדנו הצלם, שצילומיו מעניקים "גם לסרט ריאליסטי מובהק אותו נופך מיסטי וסמלי". בקישורים המרומזים בין שלוש דמויות אלה מפגין כאן יהושע את כישוריו הישנים. לא במקרה כשהגיבור חוזר מספרד לישראל הוא נוסע לביתו הישן, כדי לראות איך עלה בידי התסריטאי שלו לצלם את בית ילדותו של הגיבור משלוש זוויות שונות, כאילו היה כאן לא בית אחד אלא שלושה בתים נפרדים. ולא במקרה הן הבמאי, הן התסריטאי והן הצלם כרוכים כולם אחרי רות, ושניים מהם מאוננים בהזדמנויות שונות למראה אותה סצינה קולנועית שבה רות משחקת. ברומנים הקודמים של יהושע העניקה הטכניקה הזאת יתר מורכבות לטקסט ולגיבוריו ורימזה לנושאיו המרכזיים. מה משיגה הטכניקה הזאת ב"חסד ספרדי"? הדיון במגמות הסוריאליסטיות והריאליסטיות של הגיבור שב ועולה במפורש ברומן. ההקבלה המרומזת בין הבמאי, התסריטאי והצלם ממחישה את המתח-ההשלמה בין המגמות האלה. אז מה? איזו תובנה חדשה טמונה כאן? מה עוד מציעות ההקבלות הללו לקוראים מבחינה חווייתית או תמטית?

בראיון שנערך עמו לרגל צאת הרומן הקודם שלו, "אש ידידותית" (הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה, 2007), אמר יהושע: "אתה צריך להיזהר מיד קלה, והמחשב גורם ליד קלה, ואתה צריך הרבה ביקורת מסביבך כדי שיעצרו אותך" ("ידיעות אחרונות", פברואר 2007). הזהיר וידע מדוע. ב"חסד ספרדי" נמצא פה ושם אבחנות מעניינות או תיאורים המעידים על ראייה מקורית. למשל, על שולחן האוכל בביתה של רות מונחים כל הזמן מחשב ומדפסת "כסועדים קבועים". זהו יהושע במיטבו, המגיש לקוראים תיאור מקורי, מדויק ומלא הומור. אבל תיאורים כאלה נדירים כאן. שכיחים הרבה יותר תיאורים סתמיים, העושים שימוש בעברית שגורה, עיתונאית. כך, למשל, הגיבור ורות "מעולם לא התגוררו תחת קורת-גג אחת, ויש לה עולם חברתי משלה, נפרד לגמרי, שבו היא מקיימת קשר עם ידידיה ואהוביה". וכך, למשל, מתאר הגיבור את אחד מסרטיו: "'הסירוב' הוא במהותו סרט שקט, ובמרכזו לא שני המורים, אלא אשה צעירה, חזקה ומרשימה, שעוברת תהליך פנימי מורכב ואמין". הספר משובץ תיאורים דומים, העושים שימוש בצירופי לשון מוכרים ושחוקים.

אי אפשר שלא להתרשם מן הרצינות שבה ניגש יהושע לרטרוספקטיווה של יצירתו, ואי אפשר שלא להודות בצער שהרטרוספקטיווה הזאת לא עלתה יפה. יהושע טופח מראשית דרכו על ידי הממסד האקדמי, ובצדק רב. אני עצמי הקדשתי לשניים מן הרומנים שלו את אחד מספרי המחקר שלי. החיבוק הממסדי הזה לא היטיב עם "חסד ספרדי". אוהביו של יהושע, וכותב שורות אלה ביניהם, ימתינו בעניין רב לראות אם נותרו בו די כוחות להיחלץ מן החיבוק החונק הזה.

הפרופ' אברהם בלבן הוא משורר, סופר וחוקר ספרות. ספרו "מר מולכו: עיון ברומנים 'מולכו' ו'מר מאני' מאת א"ב יהושע" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1992)



חסד רומאי, מאטיאס מיאבוגיל, המאה ה-17



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו