בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ומי האיש אשר נטע כרם

על הקשר שבין נטיעת עצים לבין אהבת אדם, בעקבות ז'אן ז'יונו ולכבוד ט"ו בשבט

תגובות

ידידה טובה שלי, שהתלהבה מאוד מהספרון "האיש ששתל עצים", לא נחה ולא שקטה עד שהביאה לי אותו לקריאה. ואכן, בלעתיו "כבחורה בטרם קיץ", כמו שאמרו בפלמ"ח, כלומר כבכורת תאנים מתוקה, שהבכירה באביב, ראשונה לתאני העונה. הספר שקראתי הוא "האיש ששתל עצים", מאת ז'אן ז'יונו, שתירגם לעברית בן יוסף, עם איורים במגזרות נייר של נעמי שפירא בהוצאת קיקרו מ-1998. נהניתי מהקריאה, דילגתי בחשד על המעקשים של התרגום, ואמרתי לעצמי, שלא ייתכן שפנינה שכזו שכבה לה ללא הופכין על מדפי הספריות, ולא תורגמה לעברית תרגום נוסף.

זהו ספרון מופלא, משל מודרני ומושך, מיושן מעט, על יחסי האדם והטבע. גיבורו של הספר, אדון בופייה, איש פשוט ובעל תכונות של צדיק נסתר וקדוש מתחבא, איש מופת בריא ומאריך ימים, רועה צאן צרפתי מפרובאנס, מקדיש את חייו לנטיעת עצים באזור קרח, ומשנה במו ידיו את סביבתו. זהו ספר מלא אופטימיות צנועה, רוחניות עלומה, אהבת אדם וצומח. הוא בא, בין השאר, לרפא את פצעי המלחמות הנוראות שהיכו בצרפת ובז'יונו עצמו במחציתה הראשונה של המאה ה-20. היום היו מכנים את הספר "אקולוגי" ו"פציפיסטי".

לא התעצלתי, אם כן; ירדתי אל בטן המחשב, אל הקטלוג של בית הספרים הלאומי, ובאמת מצאתי שלוש גרסאות לספר. ולא רק שתורגם בידי שלושה מתרגמים, אביבה ברק, מצרפתית, הוצאת אסיה 2010; בן יוסף הנזכר; ושני המתרגמים גל וטלי גרינברג, מאנגלית, הוצאת צימוק 2007. אלא שגם אוייר בידי שלושה אמנים בהתאמה: קרן תגר, נעמי שפירא וסהר חופי. כלומר, לפנינו שלוש גרסאות לספר. יותר מזה: שם המחבר מאויית בשונה שלוש פעמים, ז'יונו אצל ברק, כמקובל בספרות העברית; ג'יונו אצל בן יוסף, גחמה לא ברורה; וגיונו אצל הגרינברגים, שאולי נגררו לאיות האנגלי. יש כאן גיוון ועושר, השמורים בדרך כלל לספרים ידועים יותר, אין מה לומר.

באחרית הדבר לספר, המופיעה כמובן גם היא בשלוש גרסאות שונות, נכתב ש"ערפל קרב" מכוון נח על הספר, ולא מעט היה זה בשל שגיונו של ז'יונו עצמו. והנה, עשרות שנים לאחר שהודפס לראשונה ב-1953, עוטה ערפל גם את הגרסאות העבריות. למשל, בכותרת עצמה - "האיש ששתל עצים", או שמא "האיש שנטע עצים"? תהיתי על פשר הכותרת כבר בעת הקריאה. מדובר בבלוטי אלונים וזרעי עצים אחרים שהקדוש בופייה מנביט מזרעים. אם כך, אולי צריך להיות "האיש שהנביט עצים"? או אולי אפילו "האיש שזרע עצים"? אבל ייתכן שבצרפתית ובאנגלית הכוונה באמת לאיש שנטע עצים, מבלי להכביד על הקורא העירוני הממוצע, שאינו מצוי בפרטי מקצוע השתלנות.

אני מניח ששלוש ההוצאות, אסיה, קיקרו וצימוק, הוציאו את הספרון מאהבה. אבל גם כשמוציאים ספר מאהבה, יש להקפיד על הוצאתו שלא תיראה כגחמה מוזרה. יש מספיק זרויות בספרון עצמו. בואו נעיין לרגע בשמו הפרטי של גיבור הספר: אלזייר או אלזיאר, או אלזער? הקוראים חשים שיש כאן רמיזה כנראה לקדוש הנוצרי אלעזר. אבל גם אם כך הדבר, צורת התרגום אלזער היא משונה למדי. וזו רק דוגמה קטנה.

בסוף הספר מספרת בתו של המחבר את תולדותיו אפופות הבלבול של הספר. אביה כתב את הסיפור ב-1910 מכיוון שפנו אליו ממגזין אמריקאי נודע בבקשה לכתוב קצרות על "הדמות המופלאה מכל שפגשתי מימי". הסיפור התקבל בתחילה בהתלהבות, אך אחר כך, כשגילו שהסיפור כולו בדיה, התנפלו עורכי המגזין על מחברו והאשימוהו בנוכלות! הם בדקו את סיפורו ומצאו שלא היה מעולם אלזיאר בופייה, הקדוש הנוטע. הבלבול בין אמת לבדיון נמשך עוד שנים רבות, וז'יונו, בצד השבחים על הספר, ספג גם ביקורות קשות וגידופים. עם זאת, הפך הספרון ליצירתו הנודעת ביותר והמתורגמת ביותר (סקירה מעניינת על הספר, מאת נועה לימונה, הודפסה במוסף זה באוגוסט 2010, עם הופעת התרגום של אביבה ברק).

ומפרובאנס לעמק חפר ולשרון. גם אצלנו יש אנשים המתמסרים להחייאת יער האלונים של השרון. מעצב גן הנוי בקיבוץ עין החורש, אמנון ראובני, כבר החל להנביט בלוטים של אלון התבור במגרשים הקרחים של המשק לפני עשרות שנים. הוא עשה זאת בהתמסרות ובהתמדה, לא פחות ממר בופייה של ז'יונו. בזכותו גם הגיעו אלינו בהמוניהם העורבנים, חובבי הבלוטים. דמותו של אמנון ראובני, כמחדש יער האלונים בחולות עמק חפר, אין בה שום זיקה לקדושים נוצריים, ואף לא לקדושים יהודיים. הוא הפנים את אהבת ארץ ישראל שנשתלה בו בנעוריו, בתנועת השומר הצעיר, והקדיש עצמו לנטיעת עצים. ממנו למדתי שאלונים יש להנביט - יש המכנים זאת לזרוע - בטרם נטיעה. אבל אלון שצמח מבלוט, אין כמוהו לחוזק ולשורשיות.

וכעת ממש מתחדשת היוזמה לנטוע יער אלוני תבור בפארק השרון. חבורה מסורה של מקדשי-הטבע שמה לה למטרה לטעת את הקרחות שנפערו ביער האלונים שבפארק. תמהני אם מישהו מהם קרא את אחת משלוש הגרסאות המתורגמות של הספרון הקסום "האיש ששתל עצים". אבל ממש כמו אלזיאר בופייה, וכמו המספר-המטייל, הלום-המלחמות שבצרפת, בן דמותו של ז'יונו, גם הם מאמינים בכל נפשם שהנטיעה היא מעשה מטהר. בנטיעת האלונים יש הרבה יותר מאשר להצמיח עוד פיסת צל בדיונה של עמק חפר. היא מחברת בין האדם הנוטע לטבע הננטע, בין העולם האנושי לעולם הקוסמי. וממש כמו בופייה הם רואים בשתילה מופת להתנהלות אופטימית והתנהגות אנושית, ואפילו התנגדות למלחמות ורדיפת שלום.

לפיכך, גם אני חלוק בדעתי: האם טוב הדבר שיש בידי הקורא העברי שלוש גרסאות? או שמא רק נוסף בכך בלבול על בלבול, שהספר עטה עליו מראשית כתיבתו?

אלישע פורת הוא משורר ומבקר ספרות



מגזרת נייר של נעמי שפירא לספר בהוצאת קיקרו


איור של סהר חופי לספר בהוצאת צימוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו