בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפריקה-ישראל | עולה יכול להיות שופט מעולה

הבאים ויוצאים בשערי אולם המשפט לא העלו בדעתם שמי שנראה בעיניהם השומר "סיים את לימודי המשפטים בהצטיינות יתרה"

תגובות

ניכרה בנו גאוות יחידה, וכולם ראו זאת. עוטי גלימה, חזינו עולים ויורדים, הקשבנו לנאום הנלהב והמלהיב של דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה, אנו ומשפחותינו המלוות את בניהן שזה עתה נהפכו לעורכי דין. בהיתי באבי ובאמי כלא מאמין, במצחם המקומט, השומר בין קמטיו הרבים את העוולות החברתיות שחוו בחייהם, שעתה נפרשת עליו ארשת חגיגית. אולי ראו את הצדק עצמו מבעד לגלימתי, טובל מברשת בצבע ורוד ומצייר קו ישר על פני הארץ העקומה הזאת, וממקם עליו מחדש את אלה המשקיפים מן הפסגות ואת אלה השקועים במעמקים. איני יודע בדיוק מה חזו הורי, אך נדמה לי שהפעם ראו עולם זוהר יותר. פניהם הקורנות ועיניהם הנוצצות העידו על זאת.

הקשבנו לפעימות הלב, פעימות לב הורינו, ובחנו זה את זה, חברי הצבר ואנוכי. אדמומיות כבושה היתה בעיניו, אולי עמד יותר מדי זמן ועייפות רבצה עליו, ואולי דמעות רגש בחנו אותו והוא נלחם בהן. אבל פתאום הוא שילשל ידו משרוול גלימתו הרחב והניח אותה על ראשי, ואז החל מנקב בחמש אצבעותיו על קרקפתי. מעשיו מביכים היו, ומוצא פיהו - עוד יותר. אבי דפק על שולחן הצדק, ואביך? שאל. מאחר שחששתי להיגרר לתגרת שפתיים, מחיתי בקול נהמה. התדע חברי כי גדול הגדולים היה אבי בפיוס הבריות ובעשיית הצדק בטרם ישיל אדרת כבודו בארץ מובטחת?

אחר נורתה יוהרתו וגאוותו גוועה, כאיש ביטחון הפוצע תחילה במסיג גבולות הארץ ואחר כך מטפל בקורבנו. בוא הנה, בוא אחרי, קרא אלי ידידי. ואני, גופי עטוף אצטלה מפוארת, ניצב הייתי, בחלוף חודש ימים, במקום שאביו מזכה בר מזל, ומרשיע ביש מזל. הבאים ויוצאים בשערי אולם המשפט משפשפים עיניהם, תהו ובהו בי. הם קפאו במקומם, אולי מחמת התקופה, אמרתי בלבי, תקופת אביב, שצמחי בר פורחים בה, ודבורים כנפיים מאובקות עפות, זורעות צוף בעיני הבריות, צלול ראות מכשילות, מותירות עפעפיים מגורים.

ההמון בתור רוטן, השומר אומר: אתה היכנס, אתה המתן, והנה איש ניגש וקרב ואשה חשה ובאה אלי. פותחים תיקם ואומרים: בדוק, ואני באמת אוהב אותנו, אמרתי, אנחנו הישראלים, כל כך חברותיים עד שאין אנחנו צריכים זמן ממושך ואף לא שהות קצרה כדי להכיר אורח מזדמן, מיד ותכף, חברות רוקמים, כתף טופחים ותיק אישי וסוד חושפים. מחמם את הלב.

מדוע זה השומר אגרוף קופץ ואצבע מנענע, ומבטו נעוץ בי? הרי באתי הנה לחפש משרה פנויה בבית המשפט. ההמונים, הם אלה הכופים עלי תפקיד בודק, ולא אני היוזם ולא אני המבקש נטול תפקידו. אילו היות שומר חפצתי, נבור נברתי בארכיוני פסק הדין, צדק הייתי מחפש במסד הנתונים?

עודני עוקב אחר תנועות עיניו של מסדיר הסדר, ומפקח על חוזק אגרופו, מחפשי הצדק, כאילו היו רוח רפאים, חמקו לתוך האולם. ראה, התרעתי, ראה אנשים יוצאים ונכנסים, ואולי אחדים מהם מחזיקים כלים משחיתים. אחרי הכל, בשערי בית הדין לא רק מלאכים מזדמנים כי אם גם שדים. וראו נא מה היתה תגובתו: יום ראשון בעבודה, כבר אתה מאחר בשעה ועשרים דקות!

ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה סובבתי ראשי, ואיש אינו מוכיח או נוזף או מעמיד על טעותו את השומר המתבלבל בי וחוטא בזהותי המקצועית, הגם ששום אדם אינו מהתל בחברו בסביבה. היום לא יום השוטים, אחד באפריל, העולם נוהג כמנהגו כתמול שלשום. חברי ללימודי משפטים נאלם, נעלם פתע משדה ראייתי. אולי בשעה זו מתנועע הוא על כס מסתובב במשרד אביו בחלונות הגבוהים. הכיצד אדע מעשיו אנוכי, הלא כבר בחצרות בית המשפט נבלמה דרכי.

הגם חברי, אשר ישב עמי על ספסל הלימודים, יפרוש תקרת זכוכית ויציב חומה ויצרף עצמו לפאזל אנושי, פאזל שליטה? בוא וראה, ידידי, גוף בסיגוף, עורך דין בלא עריכת דין וצדק, שוכן במעוני. אף על פי כן, התעודות האלה התלויות על הקיר מפיחות בי חיים: "סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה", הן מצהירות, בוקר בוקר, תמיד אותו משפט, המשפט לעולם חוזר, איזה משפט זה, עיקש כפרד, עוולות מחולל לי, טוב כל כך, קורטוב של טובה לא נובע ממנו.

אך ראה פלא ידידי: ביום מן הימים, בשובי מנדודי, כמו שמעו נזיפותי התעודות, העלו חלודות, הכיתובים בהן הוסוו ממבטי העורג, כאילו השעה בהולה וקצרה, אף עודנו הערב צעיר, התחלתי ללטף בכפות ידי את התעודות כלטף חזות נשים עגונות, שאיבדו את תקופת פריחתן ופוריותן, והבדידות הותירה בהן נקבוביות. והנה מוצא אנוכי עצמי מכונס בתוך מעוני, לא מנסה לאתר יישומים להשכלתי, סופד מר גורלי במלים: גם אנוכי משכיל חבר; כותל ביתי תואר מתהדר, ברם אצלי התארים חלודה מעלים ומאפירים. אהה, התארים אצלי תמיד מעוררים פליאה, מושכים מבטים, ראו פלא, סוד ממתיקים ותיקים, ברפואה תואר לעולה ובמשפטים! חבל, מקוננים ודמעות תנין מזילים, בהיכל הצדק ובבית חולים, מחזיק גלאי נחושת, תיקים בוחש, עולה משכיל. ואני אומר: גם עולה, שופט ורופא מעולה, להיות יכול, זולת מושא פלא.



טקס סיום של תלמידי משפטים. כותל ביתי תואר מתהדר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו