בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משורר בשטח | אתרים, ביקורים, חברים

משורר בשטח

תגובות

השקת ספר השירים "ליקום אין אופוזיציה" מאת עודד כרמלי, מועדון המילק (מיסשייפס), רוטשילד 6 תל-אביב, 24.12

בערב ההשקה של ספר שיריו השני של עודד כרמלי, עלה אל הבימה חברו הטוב נמרוד פלאש, לבוש במדי צבא, וקרא בקול גדול שיר מתוך הספר, "המנון ערבים": "לסיכום האם יש מספיק סיפורים / להחזיק את החברים בעניין / האם אנחנו מספיק חברים / לאייש את הלילה בבניין / האם הערב האם נקום / בערב אנחנו מתכתרים ערב / וביקום מתכתרים יקום / תמיד מכל העברים / ונשארים רק עם מחשבה / על אתרים, ביקורים, חברים" (עמ' 24). אחר כך הוא חזר וקרא את השורה "האם אנחנו מספיק חברים" במשך ארבע פעמים רצופות, כאילו הוא מקריא נוסחה מתימטית שעדיין לא התגלתה.

הס הושלך בקהל, ואני חשבתי אז שליקום של עודד כרמלי אולי אין אופוזיציה אבל יש לו בהחלט קואליציה רחבה של חברים המוכנים לשאת את בשורת-שירתו אל העולם, ובהם גם משוררים צעירים. שחר מריו מרדכי, למשל, פתח ואמר ש"כרמלי הוציא ספר לא פשוט. הוא לא קומוניקטיבי. הוא חותר תחת השפה כדי להרוס אותה". נוית בראל החרתה-החזיקה אחריו, ואמרה שכרמלי "מתעלל בשפה ועדיין עושה בה דברים מעניינים", ואילו אמיר מנשהוף הסביר כי כרמלי מבקש לשורר בספרו על הריק ועל הכישלון החברתי, ולשמר אותם. הוא אמר ש"כרמלי כותב שירה תאית (מלשון תאי מוח) המתרכזת בתוך עצמה", והוסיף שלדעתו, "בהמשך, המשורר אף ינסה ליצור קשרים עם העולם שמחוצה לו".

דברים מעניינים אלה ואחרים אולי מתארים חלקים נכבדים מן הספר החדש, אך לא מצליחים לספר את סיפורו האמיתי. כדי להעמיק ולחדור מבעד לשירה הזאת יש לקרוא תחילה את שירי הספר הראשון, "עורשלד" (2007, עכשיו), שבו הונחו היסודות לטענה המרכזית המשתמעת בספר הנוכחי.

שני רצונות מרכזיים מופיעים ב-15 שירי "עורשלד", ושניהם סותרים לכאורה זה את זה. באחד אומר המשורר: "לרצות להיות אדם / שזה עתה פגשתי / לתת את עצמי / לצאת מעצמי, לוותר / - זה אומר שניים. לוותר פירושו / שניים לפחות" (עמ' 21). בשני הוא חושף את רצונו להישאר ברשות עצמו בלבד: "עורשלד הוא הדק ביותר / כמה רציתי לשכון בעורשלד נצטרכתי לבוא / עירום ככל שניתן" (עמ' 28). בין לבין הוא מנסה לספק הסבר לוגי לתשוקתו הגדולה להיעשות "עורשלד": "אני צריך עור עכשיו חלק / ומתוח על עצם... / עור מתוח אינו מסתיר מחשבות" (עמ' 24).

זו אפוא התשובה למאוויי המשורר הגלויים: הרצון להגיע אל המחשבה הטהורה, בלתי תלוית הגוף, המטאפיסית. רובו ככולו של הספר החדש - על 29 השירים שבו - עוסק בניסיון להגיע אל המקום הזה, ולמעשה מנסה ליצור עולם אוטונומי משל עצמו, כפי שהתבטא כרמלי באחד הראיונות. לכן, השאלה הביקורתית החשובה שיש לשאול על השירה הזאת, היא לא אם היא שוברת את השפה אלא אם היא באמת מצליחה ליצור יקום עצמי חדש, אחר, משמעותי ומעניין מתוך השברים.

מקריאה בשני הספרים נדמה כי היקום השירי הוא לעת עתה לא מספיק חדש ולא מספיק מעניין לקריאה. הוא לא מספיק חדש כי הנושאים שכרמלי עוסק בהם בשיריו, כמו בדיקת גבולות האני ובדיקת גבולות הזולת, הם נושאים שכבר עסקו בהם בעבר ויעסקו בהם גם בעתיד. והוא לא מספיק מעניין כי הטיעונים שכרמלי מעלה בספר הם במקרה הטוב שגרתיים ובמקרה הרע בלתי הכרחיים בעליל. הנה כך למשל נפתח הספר: "ילדים מדברים מהר מהוריהם אבל הם לא אומרים יותר" (עמ' 9). אני דווקא מכיר כמה הורים שמדברים מהר מילדיהם וגם לפעמים אומרים יותר מהם. במקום אחר קובע כרמלי כי "מי שמאמין בהתפוצצות אוכלוסין לא מאמין בכלום הגולמי" (עמ' 21), ולא בהכרח מצאתי התנגשות בין שתי האמונות האפשריות הללו אם הן בכלל אמונות.

במלים אחרות: קריאה מקבלת של השירה הזאת היא משעממת למדי. מה שמעניין יותר לעשות הוא לנסות לחתור תחתיה. למשל, להחליט שאם המשורר קובע ש"ליקום אין שום אופוזיציה" (עמ' 19), יש לנסות בכל זאת ולמצוא אותה מבעד לשירים. האופוזיציה תימצא דווקא במקומות שמהם כרמלי מנסה אולי להתחמק, מ"אתרים. ביקורים. חברים" ומסיפור הביוגרפיה האישית שלו, שהמשורר מנסה כביכול להסתירה בתעלולי השפה הסוגסטיביים של שירתו.

בספר הראשון, למשל, מופיעים פעמיים קולות של ילדים ומעשיהם, ומשמשים אופוזיציה מטרידה למדי לגיבור השירים. כך קורה למשל בשיר הבא: "הכל עושים נעים לשלהם כך עושים / ושל? לא יקבל או בקול זמרת הילדים: / לא תקבל ולא תקבל / הוי אומר גם מדשאות קיבוץ מעפילות על עומד?" (עמ' 9). וגם בזה שבא אחריו ובאופן ישיר יותר: "עשרים שנה ילדים מנסים / למשוך במכנסים שלי. / כשיעלה בידם, כל בשר / ישחית את הארץ. ... / עשרים שנה ילדים שואלים / איפה היית כשחילקו את ה / - בידיעה גמורה שלא הייתי" (עמ' 10).

מה עוד יכול לאיים על מי שחותר, אולי, לשירה סוליפסיסטית? כמובן - האהבה. נדמה כי היא מתגלה במפתיע בשיר מתוך הספר החדש. אלמלא אמרו המשוררים החברים של עודד כרמלי שהוא מבקש להרוס את השפה ולא להיות מובן הייתי יכול להישבע שמדובר כאן בשיר אהבה בנוי לתלפיות: "וכמובן גם הבוקר / אני מעוניין / בתוצאות / בסדרת טיפולים / להסרת מצחים / כשניתן יהיה למשוח / את המוח במוח / וכשהמתק יותז / ושווה בשווה אז / מרקחה / ואז אהבה / והשדרה תיעקר / נישן מרוחים / יותר מילדים / ונעדה זה את זה / באצבעות מניפה / ונודה במחוות / צפונות מצחיקות / על התוצאות הטובות" (עמ' 31).



עודד כרמלי בערב ההשקה לספרו. ליצור עולם אוטונומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו