בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במקום שאין חוק המדינה שולט, נשמר הסדר הציבורי

יצחק ביילי מתעמק כבר ארבעים שנה בתרבות הרוחנית של הבדווים בסיני ובנגב, ועכשיו הוא מגלה את העולם העשיר והנסתר של מערכת המשפט שלהם

תגובות

Bedouin Law from Sinai and the Negev: by Clinton Bailey. New Haven, Connecticut: Yale University Press, 2009 XVI + 375 pp.

זה ארבעים שנה עוסק יצחק (קלינטון) ביילי בחקר התרבות הבדווית בנגב ובסיני. במיטב המסורת האתנולוגית האירופית הוא יוצא מעת לעת אל המדבר ומתארח במחנות הבדווים. הוא מתבונן באורחות חייהם של הנוודים ורושם מפיהם את ידיעותיהם ודעותיהם על נושאים מגוונים. צימאון הדעת שלו אינו יודע סייג וגבול, ובמאמריו הרבים הוא דן, בין היתר, במסורות ההיסטוריות על מוצא השבטים, במלחמות בין שבטים, בנקמת הדם, בדפוסי הנישואים ובנושאים כלכליים ופוליטיים אחרים. הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לאיסוף אוצרות הידע, האמונות והדעות של הבדווים. מאמריו נוגעים בנושאים כגון תנועת גרמי השמים והשפעתה על האקלים, האותות המבשרים את חילופי העונות, הכרת עולם החי והצומח, חוכמת גידול הגמלים והצאן וידיעת החקלאות המדברית.

אך מעל הכל מתעמק ד"ר ביילי בתרבות הרוחנית של הבדווים. זו תרבות שקסמה לחוקרים לא מעטים, בתחילה חוקרים מן המערב ובעשורים האחרונים גם חוקרים מקרב הבדווים. הודות למחקריהם אנו מכירים היטב היבטים מסוימים של העולם העשיר הזה, אך מכיוון שבתרבות חיה עסקינן, המלאכה הזאת לעולם לא תושלם. בעיני רובם של הבדווים זו עדיין תורה שכולה בעל פה, אך עם זאת תורה שרבים חולקים אותה. הבדווים משננים את הידע הזה מילדות, וממשיכים להתעמק בו במהלך חייהם.

יש משוררים שזוכרים את שירי המשוררים המפורסמים בדורות הקודמים ומוסיפים עליהם שירים חדשים משלהם. ויש מומחים לתחומים שונים במשפט השבטי המסורתי, שלפניהם מתדיינים בעלי פלוגתא, ותוך כדי דיון מחדשים ומרעננים את המשפט השבטי. כל המומחים האלה פועלים בקרב קהל של חובבים מושבעים, הבוחנים את דבריהם בקפידה רבה ומותחים עליהם ביקורת, בפניהם ושלא בפניהם.

ביילי מכיר היטב את ספרות המחקר הענפה על התרבות הבדווית, והקדיש מאמרים לא מעטים לפולמוסים עם חבריו החוקרים. אך בספריו הוא מעדיף להימנע מוויכוחים אקדמיים, ומציג במקום זאת את החומרים העשירים שהוא עצמו אסף בשדה. הוא פורש יריעה רחבה וצבעונית של התרבות הבדווית, ונותן לחומרים משמעות וחיוניות בהציגו אותם על רקע המציאות המשתנה חדשים לבקרים. הנושאים הקרובים ללבו הם המשוררים הבדווים הנודדים ושיריהם, הפתגמים ואימרות השפר, ומערכת המשפט השבטי האוטונומית. בנושאים אלה חיבר תחילה מאמרים רבים, באנגלית ובעברית, ואחריהם באו הספרים הגדולים. ספרו הראשון, העוסק בשירה הבדווית בסיני ובנגב, הופיע ב-1991 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. מבחר מן השירים האלה פורסם ב-1993 בתרגום עברי בהוצאת המרכז לחקר החברה הערבית בישראל והוצאת הקיבוץ המאוחד. בספרו השני, שיצא לאור ב-2004 בהוצאת אוניברסיטת ייל, כינס פתגמים בדוויים מסיני ומהנגב.

עתה זיכה אותנו בספר השלישי בסדרה, גם הוא בהוצאת ייל, הדן במשפט הבדווי בסיני ובנגב. ידו של ד"ר ביילי עדיין נטויה: בימים אלה הוא שקוע בכתיבת חיבור נוסף על התרבות הבדווית, שאת נושאו איננו יודעים עדיין. זה מפעל חיים גדול ורב שאין דומה לו בספרות על הבדווים, פרט אולי לשורת ספרי המסע והמחקר של הכומר הצ'כי אלואיס מוסיל, שסייר בראשית המאה העשרים בשירות האימפריה האוסטרית-הונגרית בנגב, בעבר הירדן ובצפון ערב, והקדיש את עיקר מאמציו לחקר שבטי הרוולה מגדלי הגמלים, שבעיני עצמם, וגם בעיניו, היו האצילים שבבדווים.

כל עבודתו של ביילי מיוסדת על ההנחה שיש לבדווים "תרבות" משלהם (האנתרופולוג המשתמש במלה "תרבות" אינו מתכוון לתוצרים הנבחרים של עלית חברתית, אלא לסכום הפעילויות של חברה, בהדגשת ערכי הרוח). ביילי מתאר את התרבות הרוחנית של בדווי סיני והנגב בפירוט כה רב ובצבעים כה עזים, עד שדבר קיומה נעשה מובן מאליו. רוב חוקרי הבדווים תמימי דעים עם גישה זו. ואילו אני הייתי סבור במשך שנים רבות שאין לדבר על תרבות בדווית אוטונומית, שהרי היו מאז ומעולם סמוכים על שולחנם של יושבי הערים.

זה היה בלתי-נמנע, כי בתור מגדלי גמלים וצאן, הבדווים תלויים תלות מלאה בתושבי העיר שיקנו מהם את הבשר ושאר מוצרי העדר. גידול הבהמות היא מלאכה הדורשת השקעה רבה של עבודה, לאין ערוך יותר מגידול תבואה. לכן בימים כתיקונם גבוהים מחירי הבשר במאות אחוזים ממחירם של גרעיני תבואה. משום כך לא יהיה זה הגיוני שהבדווים יאכלו בעצמם את הבשר שהם מייצרים. עדיף להם למכור את המוצר היקר הזה לשוכני הערים האמידים, ולקנות בתמורה תבואה, ועוד ייוותר להם כסף לקניית מוצרי יסוד, כגון שמן, סוכר וקפה, וכן בגדים ונעליים, כלי בית, כלי מיטה ונשק. לכן אין מנוס מלהכיר בכך שהבדווים קשורים בעבותות לעיר ואין להם קיום בלעדיה. אפשר לנסח את הדברים בצורה קיצונית יותר, ולומר שגידול המקנה של הנוודים אינו אלא אחד מתחומי ההתמחות במסגרת חלוקת העבודה המורכבת של העיר. לפי תפישה זו, הבדווים נודדים ממקום למקום וחיים באוהלים רק לרגל עיסוקם בגידול בהמות.

עד כמה שאני יודע, ד"ר ביילי אינו חולק על התפישה שלי. אך הוא טוען שעיסוקם של הבדווים בגידול בהמות ובחקלאות מדברית יוצר אורח חיים, ידע ומנהגים מיוחדים. למשל, לרגל עיסוקם בגידול גמלים וצאן, רגילים הבדווים לנדוד במשך חודשים במדבר, הרחק מהאזורים המיושבים, והם מפתחים אורח חיים של יושבי אוהלים; כדי להגן על כבודם ורכושם בעת הנדודים הם מייסדים קבוצות לערבות הדדית, ומתארגנים בשבטים כדי לשמור על אזורי המרעה שלהם וליצור מגעים עם השלטונות. הנדידה במדבר מאלצת את הבדווים לטפח ערכים כמו הכנסת אורחים וכיבוד צנעת הפרטיות של האוהל. כל אלה הם סממנים של תרבות מיוחדת. היום אני יודע שהצדק עם ביילי. הוא פשוט השתמש במושג "תרבות" בצורה מושכלת ומעודנת ממני. הוא ראה בחברה הבדווית מערכת פתוחה שכוחות פוליטיים וכלכליים אמנם מעצבים אותה ומשנים אותה תדיר. חברה זו מתמודדת באתגרים הניצבים לפניה בדרך "תרבותית" משלה.

כך גם המשפט הבדווי אינו דומה למשפט המדינה. מאחר שהבדווים חיים בחלק מימות השנה במדבר, באזורים שידו הארוכה של השלטון אינה מגיעה אליהם, הם פיתחו משפט משלהם. בשונה ממערכת הצדק של המדינה, המשפט הבדווי עוסק בעניינים החשובים לבדווים, כגון כבודן של נשים, שוד בהמות, רצח ושאר סכסוכים אלימים, פגיעה באורחים. פסקי הדין של הדיינים הבדווים אינם מגובים בסמכויות הוצאה לפועל. לפיכך הם משתדלים לשמור על שלום הציבור, לפשר ולתווך בין יריבים, ואינם פוסקים עונשים שאין אפשרות לממשם, כגון הטלת מומים בנאשמים או עונשי מאסר. הם דנים בכל מקרי המשפט, אפילו במעשי רצח, כבעיות במשפט האזרחי, והמשפטים תמיד מסתיימים בתשלום קנסות. אמנם כל נאשם מתחייב לערבים שיקיים את פסק הדין, אך למעשה חשוב יותר הלחץ של דעת הקהל.

מאחר שהעיסוק במשפטים הוא מעין ספורט לאומי של הבדווים, הרי כמעט כל בדווי דואג להיות מעורב בו-זמנית בשורה של משפטים. השיחות שמנהלים הבדווים על כוס קפה (או תה) באוהליהם נסבות לעתים קרובות על משפטים מעניינים מן העבר או ההווה. השיחות האלה מאשררות את כללי המוסר וההתנהגות הנאותה, ומבקרות את התנהלותם של בעלי המשפטים, ואף מחזקות או מחלישות את מעמדם הציבורי של הדיינים. והנה מתברר, שבמקום שאין חוק המדינה שולט, נשמר הסדר הציבורי בצורה המניחה את הדעת. יתר על כן, כללי המשפט הבדווי מקובלים, בווריאציות שונות, בכל מושבות הבדווים במרחבי המזרח התיכון.

ספרו של קלינטון ביילי מציג את כללי המשפט הבדווי בזה אחר זה, ומאיר את הפרוצדורה ואת פרטי החוק בעזרת תיאורי מקרים אמיתיים. תוך כדי קריאה אנו לומדים להכיר את עולמם של הבדווים ואת אורח חייהם. זהו לימוד שכולו הנאה, ועם זאת מחכים ומעשיר.



בדווים בנגב. משפט משלהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו