בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"וולף הול" מאת הילרי מנטל | מקור המקורב למלך

הילרי מנטל טווה בספרה "וולף הול" תפאורה של תקופה, של ארץ, של עיר, של חצר מלוכה ושל חיים אזרחיים, ומאירה מתוכה דמות אחת פיקחית ומורכבת

תגובות

וולף הול

הילרי מנטל. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת בבל, 639 עמ', 98 שקלים

אין עוד מלך שחביב על התרבות הפופולרית כמו הנרי השמיני. עם שש נשים, אינספור פילגשים, מגלומניה ששיאה ביריקה בפרצופו של הממסד הקתולי ודחף מתמשך לשיגור אנשים קרובים לו אל הגרדום - המלך האנגלי הפרוע, שנולד בסוף המאה ה-15 ומת באמצע המאה שאחריה, ממשיך לפרנס ספרים, סרטים, מחזות ותוכניות טלוויזיה גם במאה ה-21. בסדרה "שושלת טיודור", שעלתה ב-2007, נכנס לנעליים המלכותיות האירי החתיך ג'ונתן ריס מאיירס. בסרט "בת בולין האחרת", מ-2008, קיבל את הכתר האוסטרלי הנאה אריק באנה, אבל הפוקוס הוסט אל המחוכים של האחיות אן ומרי בולין - האחת מלכה לעתיד, עם השנייה הנרי רק שכב,) - שלתוכם נדחסו הברבורות ההוליוודיות נטלי פורטמן וסקרלט ג'והנסון. בשני מוצרי התרבות האלה, בדומה לרבים שקדמו להם, נבנתה חצר המלך על דמויותיה השונות. תומאס קרומוול הוא אחת החשובות שבהן. מי שיחק אותו? למי איכפת. הוא הרי כאן רק בשביל לשרת.

אבל להילרי מנטל איכפת. ב"וולף הול", הרומן ההיסטורי עב הכרס שזכה בפרס בוקר ב-2009, היא מערערת את ההייררכיה המקובלת: המלך הוא כלי לשרטוט דמותו של קרומוול ודרכו אל מעמד שאף אחד לא ציפה שיגיע אליו. איש סודו של המלך. זה שדבר לא יכול לקרות בלעדיו.

הספר נפתח ב-1500, כשקרומוול, עוד לא בן 15, חוטף מכות רצח מאביו הקצב. לא בפעם הראשונה, אבל כן בפעם האחרונה - הנער מחליט שדי לאלימות ובורח. הכיוון: אל מעבר לתעלה - לאירופה. קאט. 27 שנה אחר כך, וקרומוול כבר מבוסס היטב בלונדון: בעל משפחה, עורך דין ואיש עסקים, ויותר מכך, בן טיפוחיו של הקרדינל תומאס וולזי, הלורד צ'נסלר, מספר שתיים בממלכה. משם הוא רק ילך ויתקדם, ופרטים משביל הבריחה, שמנטל דילגה עליהם, יצטברו במבט לאחור: הוא היה חייל שכיר, היה נוכל, התמקצע כסוחר בדים, התאהב עד מעל לראש בגברת בשם אנסלמה; אך לא יתחברו לכדי תמונה ברורה.

המסתורין הוא חלק מהכוח של קרומוול האאוטסיידר. אדם חסר ייחוס שמגיע לעמדה כמו שלו, ודאי יש לו שלדים בארון, ואפילו דם על הידיים, לכן עדיף לא להתעסק אתו. "אתם רואים את היועץ שלי?" אומר עליו המלך. "אני מזהיר אתכם, אף פעם אל תשחקו איתו בשום משחק. כי הוא לא יכבד את הייחוס שלכם. אין לו סמל משפחה או אילן יוחסין, אבל הוא מאמין שהוא נועד לניצחון".

הדרך אל הניצחון נסללת בתקופה מסובכת וסוערת. שיא המהומה נובע מרצונו של המלך להיפטר מאשתו הראשונה, קתרין מאראגון, שלא הולידה לו בן זכר, ולהתחתן במקומה עם אן בולין. בעוד האפיפיור, היחיד שיכול להתיר את קשר הנישואים, לא משתף פעולה, גם אין ערובה לכך שאחיינה של קתרין, הקיסר קרל, לא יתבע את עלבונה ויפתח במלחמה. במקביל, רוחות הרפורמציה מתחזקות באנגליה, כמו בכל אירופה, ועוד ועוד רפורמיסטים עולים על המוקד. אבל זה לא עוצר את התפשטות הבשורה על נצרות מסוג אחר, ללא שירותי התיווך החמדניים של הכנסייה. הקרדינל וולזי לא שורד. גם מחליפו תומאס מור לא יאריך ימים, וקרומוול? הוא ממשיך להתקדם. כמו שששמר אמונים לוולזי עד הסוף, כך הוא נאמן גם למלך, מבצע את כל המתבקש, אפילו כשבאופן אישי יש לו השגות.

מנטל מנסחת היטב את ההבדל בין הפנים הציבוריות של קרומוול לבין חייו האישיים. כאדם פרטי, הוא חף מאכזריות וליברל. הוא מסור למשפחתו, לבני טיפוחיו ולחבריו, מחלק אוכל לנזקקים וקשוב לפניות מצד הקהילה. הוא מאמין אדוק בכלכלה ובמסחר, ולא במלחמה, ומקפיד להתעדכן בכתבי הרפורמיסטים, "הכופרים", ואף פותח אתם ערוצי תקשורת חשאיים. הוא מרותק מהמצאה פנטסטית של מכונת זיכרון, והמשורר האהוב עליו הוא פטררקה. כאדם נאור אך מפוכח, הוא יודע שלא משנה כמה רחוק יגיע, בסופו של דבר יכולתו מוגבלת. הוא תמיד יישאר בן של קצב, כי "באנגליה לא ייתכנו דברים חדשים. אפשר להציג דברים ישנים בצורה חדשה או להציג את הדברים החדשים כישנים. כדי לרכוש אמון, אנשים חדשים צריכים להמציא לעצמם שושלת עתיקה... או להיכנס כמשרת למשפחה עתיקת יומין".

"וולף הול" הוא יצירה ספרותית מרשימה מאוד. כמו הבדים היוקרתיים שקרומוול מיטיב לנחש את מחירם, כך טווה מנטל בעדינות רבה תפאורה של תקופה, של ארץ, של עיר, של חצר מלוכה ושל חיים אזרחיים. היא לא חוסכת פרטים לא על פרשיות מיניות ולא על זוועות, אבל מוסרת אותם בלי תרועות סנסציוניות, ומקלה על האווירה הקודרת בנגיעות של הומור. כך היא יוצרת תמונה אמינה מאוד, פה אכזרית, שם נוגעת ללב, ומאירה מתוכה, לאט לאט, דמות אחת, פיקחית ומורכבת.

אבל הגרסה העברית של הרומן עלולה להיתקל במחסום תרבותי. תומאס קרומוול צרוב בזיכרון הקולקטיבי האנגלי, ידוע היטב להיסטוריונים ומוכר לצרכנים כבדים של עלילות הנרי השמיני, אבל לקוראים הישראלים הוא במקרה הטוב שם עמום משיעור היסטוריה. את רובנו הוא לא מעניין מספיק בשביל להתפעל מהפנים החדשות שנותנת לו מנטל (שכרגע עובדת על ספר המשך, מנקודת הסיום של הרומן ב-1535 ועד סופו של קרומוול, חמש שנים אחר כך). נדמה שבמקום שהדבר הכי קרוב בו לארמון הוא "אחוזת גלנט", 639 העמודים של "וולף הול", יפים ככל שיהיו, דורשים יותר מדי סבלנות וריכוז ממה שרבים יהיו מוכנים להקדיש להם.

Wolf Hall \ Hilary Mantel



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו